תמיד ידעתי שקיים הבדל עמוק בין טוקבקים המכוונים לגברים לבין אלה המכוונים לנשים. אבל כשהתחלתי להתראיין חוויתי את זה לראשונה על בשרי, בעוצמה שהפתיעה אפילו אותי. בין אם את עיתונאית מוערכת, מדענית זוכת פרס נובל, זמרת מחוננת או סתם עצרת ברחוב לקנות מסטיק - הסביבה מחזירה לך בלי הפסקה פידבק לא רלוונטי שלא ביקשת. את לא רזה מספיק, את רזה מדי, אני דווקא נמשך לשמנות, מה יפה כמוך עושה במקום כזה, ולמה את לא מחייכת? זה לא משנה אם את חן טל, עדה יונת או ציפי לבני. הקריטריון זהה; את אישה.
עוד בערוץ הנשים:
- גילתה שנותר לה חודש לחיות; בן הזוג הפתיע אותה בחתונת בזק
- 10 דברים שאסור לנשים ולגברים לעשות ב-2015
- חדש בעולם הציפורניים: טרנד המראה המדמם
בתחילת השנה יזמתי מאבק שנקרא "מפסיקות לשתוק - נלחמות למען החופש והשוויון", במטרה להילחם באפליה של משרד החינוך על רקע מגדרי. מאז אני מקבלת על בסיס קבוע, בטוקבקים וגם בהודעות פרטיות, הערות לגבי המראה שלי והמיניות שלי, במקום על הנושאים שאני בעצם מנסה לקדם.
"כל הכבוד לך שאת לא מפחדת, למרות שאת מלאה"
בכל פעם שקראתי כתבה שהתראיינתי אליה, נדהמתי מהתגובות. היו שם הודעות כמו "את מחפשת תשומת לב, אף אחד לא ירצה להטריד אותך יא מכוערת ושמנה", או "זה יהיה אסון אם נערות כמוך יגיעו בשורטס לבית הספר". והיו שם גם הודעות שכביכול התכוונו להחמיא לי, אבל לא על מה שאני עושה אלא אך ורק על המראה שלי: "כל הכבוד לך שאת לא מפחדת להוביל מחאה חשובה למרות שאת נערה מלאה", או "את ילדה מאד מושכת וסקסית ואני בטוח שדרך זה את תצליחי במאבק שלך".
האמירות אלה מראות כמה אנחנו כנשים מוחפצות בחברה שלנו. האם גבר היה מקבל תגובות על מראהו החיצוני בהקשר למאבק שהוא מנסה לקדם? האם בתור אישה, המראה שלי הוא הדבר היחידי שמגדיר אותי?
פוגע בי מאוד שלא משנה מה יש לי להגיד, אנשים יתייחסו תמיד קודם כל למראה שלי. אני מקווה להתעורר לחברה בה לא אצטרך להוכיח את עצמי על בסיס קבוע כדי שלא ישפטו אותי על איך שאני נראית או מתלבשת; לחברה בה אני יכולה להיות אני.