שקד ומאיה (24) היו חברות ילדות קרובות במשך שנים, עד שיום אחד שקד הבינה שזה פשוט נגמר ביניהן. "גדלנו ביחד ועברנו כל כך הרבה חוויות ומשברים, אבל בשלב מסוים הבנתי שהחברות הזאת לוקחת ממני יותר מאשר שהיא נותנת", מספרת שקד. "נכון שבחברות צריך לתת מעצמך למען השנייה, אבל זה היה קיצוני, היא הייתה תלותית". שקד הרגישה שנפערים בינה לבין מאיה פערים משמעותיים: "כל אחת פנתה לכיוון אחר בחיים. הרגשתי שהתבגרתי והיא נשארה מאחור. לא שידרנו יותר על אותו גל".
מה עושים? "כשחברות נגמרת בנות בדרך כלל מתרחקות אחת מהשנייה לאט-לאט עד שהקשר מתנתק", אומרת שקד על הטקטיקה המוכרת והלא מדוברת לסיום קשרים, "לבוא לחברה שגדלת איתה ולומר לה פתאום 'את לא מתאימה לי יותר' זה דבר מוזר לעשות. לסנן זה הכי קל".
גם חגית (50) הבינה יום אחד שלא בא לה יותר על שמרית, חברתה הטובה מהתיכון. "היינו שותפות לדירה בשלב מסוים בחיים ובאמת היינו חברות טובות", היא מספרת, "אבל בשנים האחרונות שמתי לב שאין לי עניין להיפגש איתה, שאני מתחמקת. כשניסיתי להבין למה קלטתי שלא מעניין אותי לדבר איתה, ויותר מזה: שיש בה משהו מאוד מהותי שמעצבן אותי, באיך שהיא מדברת, בגישה שלה לדברים. היא לא עשתה או אמרה משהו מסוים, היא פשוט הפסיקה למצוא חן בעיניי. נראה לי שכבר הרבה זמן שהיא לא מוצאת חן בעיניי, אבל לקח לי כמה שנים טובות להצליח להודות בזה".
חגית אומרת שהיא לא מצליחה להבין איך הייתה לה סבלנות אל שמרית כל השנים, אבל עכשיו, כשהבינה שהיא לא מעוניינת יותר בקשר באופן מוחלט, התחילה לתהות מה עליה לעשות. "התרחקתי ממנה ואני לא אוכלת את עצמי על זה, זה נראה לי טבעי ובסדר, יש לי חברות אחרות וגם לה ולא תמיד קשרים חייבים להימשך לנצח. אבל אני רואה שהיא לא מבינה את הרמז, היא כל הזמן מנסה להמשיך להיפגש, לא מבינה מה קרה לי".
לאחר שהקדישה לכך מחשבה, גם שקד הבינה שהפערים בינה ובין מאיה לא ניתנים לגישור. "כשהיינו חוזרות הבייתה מהצבא בסופי שבוע היא הייתה מנסה לקבוע אבל הבנתי שאני לא רוצה לבזבז עליה את הזמן שלי. הרגשתי נורא, כאילו היא עול. הרגשתי אשמה לאור כל מה שעברנו ביחד. בסוף היא שאלה אותי מה נסגר. אמרתי לה שהיא תמיד תהיה חלק משמעותי בחיים שלי, אבל שזה פשוט לא כמו פעם".
מגיע לחברה שייפרדו ממנה יפה
אז איך הכי נכון "להיפרד" מחברה, בשיחה רשמית או בהיעלמות? "בניגוד לפרידה מבני זוג שנערכת בדרך כלל בשיחה, נראה שנשים ונערות בגילאים שונים נמנעות מלקבוע מפגש בו הן מצהירות על סיום קשר החברות בניהן", מסבירה רבקה וייס (58), פסיכולוגית מתל אביב. "הסיבה היא שבחברות נפש עמוקה אי אפשר ואין ציפייה לקבל אינטימיות נפשית ופיזית כמו בזוגיות, וגם לא מצופה אותה רמה של מסירות ומחויבות. אם אובייקט רומנטי מאכזב, יש הכרח הישרדותי להודיע לו על פינוי המקום לאובייקט חדש. עם חברה טובה, לעומת זאת, נוח וקל יותר לבחור לקשר ל'התמסמס' כמו גיצים של מדורה שכבר כילו את החמצן באופן טבעי. אנחנו מפעילים מנגנון שכיח של הונאה עצמית האומר שגם אם אין הדבר ישר והוגן לגמרי כלפי החברה שמסמסנו, הרי שההימנעות מהפעולה הכירורגית הרגשית הזו של הניתוק מחפה עליה".
וייס רואה בטקטיקת ההיעלמות יתרונות רבים. "כך נמנעים גם מהמבוכה ומתחושת הסופיות וגם מותירים פתח סמוי לשיקום הקשר ביום מן הימים", היא אומרת. אבל לעתים אין ברירה, וחייבים להגיד את הדברים באופן ברור. "רק במקרה בו החֲבֵרָה ממשיכה לצפות לאותה מתכונת ישנה או קודמת, אפשר ואף צריך להיפגש ולומר בזהירות שיש התרחקות ושהדברים מרגישים אחרת. אולי זה בסדר גם כך. לא לשכוח להודות בחום על כל השנים הטובות והמשמעותיות שעברה החברות שלנו".
"אני חושבת שכל אחת זכאית לדעת למה נפרדים ממנה, וזה שבימינו אנשים נעלמים לאנשים בלי הסבר - זו ממש רעה חולה", אומרת גם חני לרמן, נשואה ואם לשתיים, מייסדת מיזם "חוג חברות" ומחברת הספר "איפה החברות שלנו". "אם החברה ממשיכה להתקשר ולרצות להיפגש אני חושבת שלעשות גוסטינג זה נורא פוגע ולא היינו רוצים שיעשו את זה לנו. גם אם זה כרוך באי נוחות שלנו, אחרי שנים של חברות מגיע לחברה שייפרדו ממנה יפה".
מה לומר? "אפשר להגיד בעדינות שאת השתנית ושהיא השתנתה, שאת מרגישה שתחומי העניין כבר פחות דומים ושאת מרגישה שזה כבר לא אותו דבר ופחות מתאים למי שאת היום. חשוב להגיד שאת זוכרת לטובה את הימים הטובים שלכן יחד".
חגית, לצערה, יודעת איך זה מרגיש גם מהצד השני. "זה מצחיק כי אני מרגישה שאני בעצמי לא מבינה את הרמז מחברה אחרת שלי, שנפגשת איתי רק לעתים מאוד רחוקות ואף פעם לא יוזמת קשר בעצמה. החברות איתה לא פעילה למרות שאני מאוד בעניין, ובכל פעם שאני אומרת לעצמי שהיא כנראה לא מרגישה כמוני וכדאי לשחרר - פתאם אנחנו נפגשות ומדברות ויש קליק, והיא אומרת לי שהיא בנאדם שלא יוזם ואני מאמינה לה. אני ממש תוהה אם היא לא עושה לי את מה שאני עושה לחברה שאני מנסה להיפרד ממנה. אם אני אראה שאני מוטרדת מחוסר ההדדיות בקשר הזה, אני אניח שגם אם היא מעוניינת היא כנראה לא מסוגלת לתת לי את מה שאני צריכה ולכן אין טעם. בינתיים החלטתי שמה שהיא מציעה לי מספיק לי".