ומה מדליק אותם בגאדג'טים? ולמה לעזאזל הם חייבים להקפיא כל חלל שהם נמצאים בו? עומר ברק מנסה להסביר לנו למה גברים עושים את מה שהם עושים, ולמרבה ההפתעה זה לא גורם לנו להרגיש יותר טוב
"וואו, כתוב פה שלמזל סרטן יהיה שבוע בלתי נשכח" | צילום:
Dominik Pabis, Istock
מה הקטע שלנו עם להיתקע שעות בשירותים
בואו נודה באמת: היינו מעדיפים לשבת תחת איזה אי רענן בבהאמאס, ושמעל הראש שלנו יהיה קוקוס ולא מטהר אוויר בניחוח לבנדר. עם זאת, כולנו היינו מעדיפים את סקרלט ג'והנסן ובכל זאת הסתפקנו בכן, ככה שאנחנו יודעים דבר או שניים על פשרות, כן?
שלא תטעו - אין איזה קסם גדול בשירותים, כן? זה לא שנעים או כיף שם במיוחד. אבל זה פשוט המקום היחיד עלי אדמות שבו עוזבים אותנו בשקט, ואף אחת לא נועצת בנו מבטים כשאנחנו קוראים עיתון, במקום לעשות משהו מועיל לסביבה ולחברה האנושית כמו, אנא עארף, לעשות לכן פוט מסאז'. זה גם המקום היחיד בעולם שבו זה לגיטימי לא לענות לבוס שמתקשר בתשע וחצי בערב עם איזה הגיג. שלא לדבר על זה שאין שום סיכוי בעולם שתדפקו על הדלת ותתפרצו פנימה כמו לינדזי לוהן למסיבת קראק, רק כי היה לכן משהו חשוב להגיד ולא יכולתן להתאפק.
אז אנחנו לוקחים חומר קריאה קל ("יוליסס", "מלחמה ושלום" או הגיליון האחרון של "לאישה", כולם באותו אורך), נכנסים ויוצאים רק כשנרדמות לנו הרגליים, וגם לזה יש לנו פתרונות. בקיצור, זו הייתה תשובה קצת ארוכה לתהייה "מה אדם צריך לעשות כדי לקבל קצת פרטיות בבית הזה".
מה הקטע שלנו עם 16 מעלות במזגן
הקטע שלנו עם מזגנים יסתכם בשתי מילים בדיוק: חם לנו. למעשה, העובדה שאנחנו צריכים להסביר מה הקטע שלנו עם מזגן, כשבחוץ משתולל שרב של 42 מעלות, נשמעת הגיונית בדיוק כמו האפשרות שבריטני ספירס תגיע למסיבה עם תחתונים: לא רק שהיא קצת מאכזבת, אלא גם בלתי מתקבלת על הדעת.
חם בחוץ. נורא נורא חם בחוץ. זה נכון, לרובכן יש שכבה עוטפת של פולניות שתצנן אתכן, ובכל זאת, בחוץ שוררת טמפרטורה עם מספר דו ספרתי (או תלת ספרתי, אם נתעקש לספור בפרנהייט) מאוד גבוה, כל שאיפה עמוקה של אוויר עושה כווייה בריאות, אז איך זה שאנחנו צריכים לספק הסברים למה המזגן במשרד דולק?
אבל אנחנו צריכים. וברור. אתן נורא מסכנות. קר לכן. ויש לכן מבט מצטנף של כלבלב מסכן. ואנחנו בסך הכל לא מסוגלים לנשום, אבל היי, למי אכפת מאיתנו? אנחנו נשרוד. וחוץ מזה, אתן מרימות פיסת בד אקראית וטיפשית שאתן מכנות "שרוולון" או איזה שם אווילי אחר, ומצטדקות: "אבל הבאנו את זה, מה עוד אנחנו כבר יכולות לעשות?". אולי להביא בגד שיש בו יותר בד מתחתוני הבוקסר שלנו בתור התחלה?
"מה פתאום חם מאמי, לי דווקא נורא נעים" | צילום:
Getty Images/Digital Vision, GettyImages IL
נכון נכון, זה לא פייר. דורשים מכן להיות גם אמהות, גם קרייריסטיות, גם סקסיות, גם עם מחשוף מספיק גדול וגם לבושות מספיק טוב ל-15 מעלות ששוררות במשרד. אבל אתן יודעות מה עוד? זו לא הבעיה שלנו. תביאו סווטשירט, תביאו סוודר, תביאו חרמונית מצידי. רק תעזבו כבר את הכפתור של המזגן בשקט.
מה הקטע שלנו עם פורנו
לא בטוח שאתן יודעות (בעצם, אתן לא, אחרת לא הייתן מתעקשות להחשיך את החדר כל פעם), אבל עיקר הגירויים שלנו הם ויזואליים. למעשה, אם אנחנו לא רואים מה קורה בזמן הסקס שלנו, זה קצת כמו פרק של "אבודים": ארוך מאוד, מסתורי ובסוף לאף אחד אין ממש מושג מה הלך כאן כרגע.
חשיפה: גברים רואים פורנו כי הם עצלנים | צילום:
istockphoto
ועד שאנחנו כבר מכניסים אתכן למיטה, אנחנו גם נאלצים להתמודד עם שק של טרוניות ובקשות: אכלתן המון היום, אתן לא מרגישות סקסיות, תנשק אותי פה, תלטף אותי שם, עד שבשיא הסקס,אנחנו מוצאים את עצמנו בתנוחה שיותר מתאימה למשחק "פלונטר" מאשר למשגל סוער.
אם זה מנחם מישהי, הבחורות האלה מהפורנו לא נראות יותר טוב מכן. למעשה, רובן נראות כאילו הוציאו אותן מאיזה סרט אייטיז שהיה ישן עוד כשהאייטיז היו רלוונטיות. אבל יש פעמים – תאמינו או לא – שלא בא לנו להתאמץ, להשקיע, לפנק, ללטף, להתכרבל ולמלמל. יש פעמים שאנחנו פשוט רוצים להגיע הכי מהר מנקודה א' לנקודה ב'. וההבדל בין פורנו וביניכן הוא בדיוק כמו רכבת אקספרס ללימוזינה. ברור איך יותר כיף לנסוע, אבל לפעמים אתה פשוט רוצה כבר להגיע.
מה הקטע שלנו עם גאדג'טים
באחת מהופעות הסטנד-אפ המבריקות בהיסטוריה (ברור שהיא הרבה פחות טובה משלך שלום אסייג), פנה רובין וויליאמס אל הנשים בקהל ואמר להן: "בנות, אם אתן באמת רוצות לעשות משהו נחמד עבורנו, תפסיקו לעשות הגדלת חזה ופשוט תכניסו לשם צעצוע מצפצף. אנחנו מבטיחים לכם שזה יסב לנו הנאה הרבה יותר גדולה".
היי אמא, תודה על השניצלים
באופן כללי, גאדג'טים הן התגשמות הפנטזיה שלנו: הם נכנסים לכיס, הם עושים קולות והם בעיקר עושים את מה שאנחנו אומרים להם. בעידן שבו אתן מנגבות עם הרבה מאיתנו את הרצפה, זה לא דבר של מה בכך. ובסופו של יום, זה בעיקר עניין של פוזה. כולנו רוצים להיות המנהלים החשובים שאנחנו, ולרובינו אין את העבודה שמאפשרת את זה. אז גם אם, רק לרגע, יש לנו אפשרות לשלוף מהכיס איזה אייפון או בלקברי, ולהרגיש כאילו אנחנו שולטים בעולם (למרות שמעשית אנחנו רק מסמסים לאמא שלנו), זה שווה את מבטי ההערצה, הקנאה והתשוקה. לא נו, לא מכן. מגברים אחרים.
