זו נראית כמו סתם דלת אקראית ברחוב, מאחוריה מסתתר מחסן או אולי בית מלאכה קטן. אבל מי שיעבור בדלת הזו ייכנס לבית בושת, לחלל עצוב בו מתרחשים ניצול ואונס מדי יום.
הצלמת האוסטרית ליסה גרוסקוף הסתקרנה מהחזות החיצונית של בתי הזונות בעירה, וינה, והחליטה להעמיד אותה במרכז העיסוק האמנותי שלה. בתערוכה Studios, שתוצג במסגרת בפסטיבל הצילום הבינלאומי שייפתח בתל אביב בחמישי הקרוב, היא מגישה אוסף של צילומי כניסות לבתי זונות בלב שכונות מגורים בוינה.
"הם משתדלים לא למשוך אליהם תשומת לב, כדי לאפשר אנונימיות ללקוחות שלהם", כתבה גרוסקוף בתיאור התערוכה, "אבל באותו הזמן הם רוצים גם לוודא שלקוחות פוטנציאלים ידעו לזהות שהם שם, ולכן הם משתמשים בקודים חזותיים מסוימים שמרמזים על ההאופי של העסק, כמו למשל דלתות פתוחות מעט, מדבקות המודיעות על פתיחה מחדש, נורות אדומות ומיקום מודגש של מספר הבית".
"כשהתחלתי לחפש אותם הייתי המומה ממספרם הרב. זה נראה כמו בור ללא תחתית: ברגע שנסגר, נפתח אחד חדש. העובדה כי יחסי מין הם עדיין עניין שאפשר לקנות, וכי 'שירות' זה נצרך כמעט אך ורק על ידי גברים, אומר הרבה על המבנים הפטריארכליים המרכיבים את החברה שלנו היום". כשהיא מצלמת את בתי הזונות, מבקשת הצלמת להישיר אליהם מבט למרות הטאבו – וגם מנסה להעלות לשיח את קיומם של מבני הכוח החברתיים המאפשרים להם להתקיים.
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן