כשהייתה רחלי ליהי כץ בת תשע, קרובת משפחה ניגשה אליה באירוע משפחתי וקראה לה הצידה. "היא הציעה לעשות לנו קניות לבית, כדי שיהיה לנו מה לאכול השבוע. היא ביקשה שלא אספר לאמא שלי. נעלבתי מאוד וסירבתי בנימוס".
כץ, היום בת 30, נשואה ואם לשניים מהקריות, הכירה היטב את מצבה הכלכלי של המשפחה שלה. היא הייתה בת יחידה להורים גרושים. אביה חי על הקו שבין טבריה, אילת וחו"ל, ואמה עבדה שעות ארוכות בכל יום בתור מזכירה משפטית. "לאמא תמיד היו קשיים כלכליים עצומים בגלל החלטות קשות שהחיים אילצו אותה לקבל. כל הילדות ראיתי אותה עובדת כמו חמור ובכל זאת לא סוגרת את החודש", היא מספרת, "המילה 'מינוס' הסתובבה אצלנו בבית תמיד. כשהייתי רוצה לצאת עם חברים או לקנות משהו וביקשתי מאמא כסף, היא הייתה עונה בפשטות 'אין לי'".
כץ זוכרת את התחושה החמוצה שחשה כשחברות היו מגיעות לבקר אותה בבית. "הן היו שואלות 'למה הבית שלך קטן?', 'למה אין לך ממתקים בבית?'. אמא אף פעם לא יצאה או לקחה אותי לחופשה, שלא לדבר על חו"ל. מדי פעם הייתה 'מגניבה אותי' עם דודים שלי לבתי מלון באילת ומשלמת להם, כדי שאוכל ליהנות איתם".
כשהייתה בת עשר בערך הגיעו מההוצאה לפועל. "עיקלו לנו את הטלוויזיות ואת המחשב שלי. אמא שלי רבה איתם ובכתה, ולי לא היה יותר מדי מה לעשות חוץ מלנסות לצעוק עליהם".
"הבטחתי: אמא לא תבכה יותר בשביל כסף"
הרקע הקשה ממנו הגיעה, היא משוכנעת, הוא שדחף אותה קדימה: היום, בגילה הצעיר, היא כלכלנית וסוכנת ביטוח פנסיוני מורשית בקבוצת נטו תכנון פיננסי, שמנהלת כ-70 מיליון שקלים. "ראיתי שאמא עובדת ולא מצליחה לחסוך, כאילו יש חורים בכיסים, ותהיתי לאן הכסף נעלם. אמא שלי הייתה צוחקת שאם ההתנהלות הכלכלית של האנשים מסביבי כל כך מפריעה לי, אז שאלך להתעסק בכספים. מה לעשות שהיא נפלה על בת שמבינה עניין ורואה מה קורה?".
את הכאב על מצבה של האם היא הפכה למוטיבציה שלה. "תמיד ידעתי שאני אתעסק בכסף. בגלל שבאתי מילדות מאוד קשה, המטרה שלי הייתה לסדר את המצב הכלכלי שלי ושל ההורים. אמא שלי השתדלה בכל כוחה לא להחסיר ממני שום דבר ועשתה את זה בגבורה, היא עזרה לי בהכל, היא לקחה הלוואות בשביל מורים פרטיים, ציוד לבית הספר, בשביל שאוציא רישיון ואפילו אלמד גיטרה. היה לה מאוד קשה לעמוד בזה והיא הורידה מעצמה. היא חושבת שאני לא יודעת, אבל אני יודעת. כאב לי עליה בכל שלב בחיי. כבר בתור ילדה, כשהבנתי שכל שיחה על כסף גורמת לאמא לבכות, הבטחתי לעצמי שהיא לא תצטרך לבכות יותר בשביל כסף".
וכך, בגיל 13, התחילה כץ לעבוד בחנות יצירה אחרי הלימודים ובחופשים. "אני זוכרת איך התרגשתי מהמשכורת הראשונה שקיבלתי, אלף שקלים, זה היה מטורף בשבילי. תמיד שמחתי לעזור לאמא שלי, לשלם במקומה שכירות, חשבונות או חובות כאלו ואחרים כדי לנסות ולהחזיר לה על כל מה שהייתה צריכה לוותר עליו בשביל לגדל אותי. בצבא ביקשתי הלוואות מחברים כדי שאוכל לעזור לה לסגור חוב גדול שהיה לה, והחזרתי כמובן עד השקל האחרון".
אי פעם דיברתן על זה?
"פעם, בשיחה ספונטנית, אמא שלי שאלה אם אי פעם החסירה ממני משהו, ואז פתחתי בפניה את הכל, את הרגשות, ההתמודדויות, תחושת הלבד שהייתה לי כשהיא הייתה בעבודה רוב היום. היה לה מאוד קשה לשמוע אותי. יכול להיות שהיא הרגישה שהיא נכשלה, אבל אני יודעת שהיא באמת ניסתה לתת לי כל מה שיכלה. לי היה מאוד קשה לראות אותה עצובה. דיברנו בערך שלוש שעות, זו הייתה שיחת נפש כזו אמיתית".
"הכסף לא מעניין אותי"
מיד אחרי השחרור מהצבא החלה לעבוד בחברת נדל"ן בתור מזכירת קבלה. "עבדתי 14 שעות ביום, הרבה מעבר לנדרש. מהר מאוד ניגשתי לבעלי החברה ואמרתי להם שהתחום מעניין אותי ואני רוצה להבין מה הם עושים. למדתי ניהול השקעות ואופציות בשוק ההון ונרשמתי גם ללימודי כלכלה ומנהל. בגיל 21 התחלתי לעבוד בשירות לקוחות של קבוצת נטו, הייתי הכי צעירה ובדרגה הכי נמוכה בחברה. אחרי שלושה חודשים הסמנ"כלית קראה לי לחדר ואמרה שהיא החליטה לקדם אותי לתפקיד מנהלת מחלקת השירות. עבדתי כמו חמור ואהבתי את זה, למדתי המון והתחילו לתת לי תיקים יותר ויותר מורכבים".
כץ ניהלה את המחלקה במשך שלוש וחצי שנים בהן גם נישאה, הוציאה תואר ראשון וילדה בן. למרות כל אלה, היא המשיכה להעמיק ולחקור את עולם הפיננסים: "אהבתי לשבת במשרד בשעות מאוחרות כשאין אנשים מסביב ולשבור את הראש לגבי תהליכים מורכבים, עד שהייתי מגיעה לפתרון. זה נתן לי ניסיון וידע עצומים שאין להם מחיר".
איך את מסתכלת על הילדות שלך היום?
"אני שמחה על כל מה שעברתי בילדות. זה הפך אותי למי שאני היום ובנה את הערכים ואת כוח הסבל המטורף שיש לי".
מבחינה כלכלית את חיה היום בעולם אחר לגמרי.
"אני שמחה שאני יכולה לדאוג להורים שלי אחרי שיצאו לפנסיה, זו גאווה ענקית בשבילי. הכסף לא מעניין אותי ולא עניין אותי אף פעם אם הרווחתי 2,000 או 200,000 שקל. מה שעניין אותי זה להוכיח לסביבה שלי שאני לא צריכה אף אחד, שאמא שלי לא צריכה אף אחד. המשפחה הפרטית שלי לא צריכה אתכם, אנחנו מסתדרים נהדר".
היא אוהבת מאוד את העבודה. "אני עושה את מה שאני עושה בשביל הגשמה עצמית והרגשת שליחות אמיתית. אני זוכרת תמיד שכמו שאני הייתי למטה ועליתי למעלה, אפשר גם הפוך, ולכן תמיד צריך לשמור על אנושיות ודרך ארץ, תמיד לעזור לכל מי שמושיט יד, גם אם אתה לא מרוויח מזה אגורה".