כשאנשים שהיא מכירה עברו בשוק הכרמל, תרים בין הדוכנים וממלאים את הסלים, שרבינה סולימן זדה מחולון התחבאה בירכתי הדוכן שלה כדי שלא יזהו אותה. סולימן הצטיינה במכירות ועבדה כבאסטיונרית בשוק במשך שבע שנים, עד שאמירה מטלטלת של בנה הבהירה לה משהו לגבי עצמה – וגרמה לה לעשות שינוי.
פעם הייתי
שרבינה, 36, נולדה באיראן ועלתה עם הוריה לישראל כשהייתה בת 14. היא זוכרת היטב את האווירה השמרנית בה גדלה: "מגיל צעיר הייתי חולמת ומדמיינת איך אני משיגה את כל מה שאני רוצה בחיים, אבל במדינה כמו איראן לנשים אין זכות לדבר בצורה חופשית ובטח שלא להעז להגשים חלומות, וגם ההורים שלי היו מאוד פרימיטיביים ופעלו לפי המוסכמות החברתיות".
העלייה לישראל הייתה קשה. "קיבלתי חתיכת כאפה של החיים: צחקו עליי בגלל המבטא ובגלל הזרות. בגיל 15 עזבתי את בית הספר. במשך שנה שלמה הייתי בדיכאון ואפילו רציתי להתאבד. לא יצאתי מהחדר, השמנתי המון, לא התקלחתי במשך ימים וביליתי שעות על גבי שעות בחדר עם מוזיקה פרסית ברדיו כדי להתחבר לשורשים".
בעידודה של אמה החלה לעבוד בחנות בגדים, ובהמשך, לאחר נישואיה בגיל 20, פתחה עם בעלה חנות בגדים עצמאית. העסק שגשג, אבל הנישואים נגמרו – ואיתם גם החנות. בשלב מסוים החלה לעבוד בשוק הכרמל במכירת מוצרי יודאיקה. "כל החיים הייתי מעולה במכירות, אבל התביישתי שאני עובדת בשוק. אם הייתי רואה אנשים שמכירים אותי הייתי מתחבאת. העבודה לא הייתה פשוטה בכלל, עמדתי תשע שעות, בחום ובקור, לא ידעתי מה זה פן בשיער ומה זה להתלבש יפה. הייתי הולכת עם כפכפים וחצאיות ותמיד מסתכלת על נשים שמתלבשות יפה וחולמת שארגיש טוב עם עצמי".
במשך השנים בהן עבדה בשוק המשיכה לחלום. "עבדתי ופרנסתי את הבן שלי בכבוד, אבל חלמתי לעבוד במשרד או שיהיה לי עסק משלי. ידעתי שאני יכולה לעשות יותר, אבל לא היה לי את האומץ להעז. האמונות שניטעו בי מילדות עדיין היו שם: שאני לא שווה, שאין לי מזל, שזה הגורל שלי ושאיכשהו אצטרך לשרוד. יום אחד הבן שלי אמר לי שהוא לא רוצה אמא כמוני. ידעתי שאני נותנת לו הכל, ושאלתי את עצמי מה חסר לו. מה שהוא ראה אני לא ראיתי – לא הייתי מחוברת לעצמי, הייתי ממורמרת, לא שמחה, לא מרגישה שווה או זקופה מבפנים. הוא שיקף לי שאני לא אוהבת את עצמי ואת מה שאני עושה, ובמילותיו הוא בא לומר – 'תתעוררי כבר'. הבנתי שמגיע לי לחיות טוב ולהיות מאושרת. זה מה שהבן שלי בא ללמד אותי. משם התחיל השינוי שלי".
היום אני
שרבינה נחשפה לעולם ההתפתחות האישית. "השתתפתי בהרצאות ובסדנאות בארץ ובעולם, קראתי ספרים ולאט לאט הבנתי שאני רוצה להעביר את זה הלאה. בניתי הרצאה והתחלתי להאמין שזה התפקיד שלי. לפני ארבע שנים החלטתי לצאת לעצמאות".
לאחר שפתחה עסק והפכה למרצה, החיים שלה השתנו לגמרי. "המעבר ממוכרת בבסטה בשוק למנטורית, בעלת קליניקה ומנחת הרצאות היה מאוד עוצמתי עבורי. בהתחלה זה היה מאתגר, אבל לאט-לאט ראיתי שאני מתחילה להשפיע ולעזור לנשים אחרות דרך הסיפור שלי. ההרצאה שלי 'הילדה מטהרן בדרך לעצמאות' היא הרצאה שלוקחת אנשים לסיפור חיי ומפרטת את המסע והאתגרים שעברתי בכל שלב, איך קמתי והמשכתי, לא וויתרתי ונלחמתי בכל כוחי כדי לפרוץ את מעגלי הדיכוי ולצאת לעצמאות וחופש כלכלי. יש עוד נשים רבות שנמצאות במצבים דומים ואני כאן כדי לעזור להן ולהבין מה עוצר אותן וללמד אותן איך לסגל הרגלים חדשים עד שיגיעו ליעוד שלהן ולעצמאות".
מה את מוצאת שמשותף בין מוכרת בשוק למרצה?
"המנהיגות, הנחישות, ההתמדה, השאפתנות, היזמות והיצירתיות שלי. כישרונות שגיליתי שתמיד היו חלק ממני, ואני פשוט לא הייתי מספיק מודעת ולא הכרתי אותם".
עשיתן שינוי מטורף בחיים? יש לכן סיפור? נשמח לספר אותו! women@mako.co.il