לפני כמה שנים הכוריאוגרפית דורית שמרון התחילה לעלות במשקל. אצל רקדנית כל גרם זה טרגדיה אבל כיוצרת זה נתן לה רעיון. אחרי עשרות שנים שבהן עבדה עם בלרינות אנורקטיות, החליטה לעבוד עם נשים שמנות. ולמה לא בעצם? מחול מודרני זה לא בלט קלאסי ואפשר לשבור חוקים בדיוק באותה קלות ששוברים דיאטה. 20 נשים התחילו איתה את המסע, 8 סיימו. ועכשיו אחרי שכבר חיממו את "בת שבע" ו"סוזן דלל", הן יוצאות לכבוש את העולם.
"בחזרות הראשונות היו הרבה צחוקים. אנחנו כולנו שמנמנות, אז אחרי כל חזרה אנחנו הולכות לאכול", אומרת טליה דגון, רקדנית וספרית, שמשתתפת במופע.
"לעבור שבוע אחר שבוע ולהתמודד עם הדבר הכי מסובך שיש לאישה, שזה דימוי הגוף שלה. זה להתמודד עם הגוף שלה ואיך היא נראית וכמה היא שוקלת ואיך היא שוקלת. חלקן עזבו כי לא יכלו להתמודד עם השאלות האלה", אומרת נעמי בן אסא, פסיכולוגית שליוותה את קבוצת הרקדניות.
כל מופע כאן התחילה מהקישור בין אוכל, השמנה ואשמה. במשך השנה הן הסתובבו במעגל הזה, קבוצת נשים שקראו לעצמן "שמנה וסולתא", יחד עם כוריאוגרפית ופסיכולוגית שגם תיעדה הכל לסרט דוקומנטרי. היו משברים, היו דמעות והיו גם כאלה שעזבו בגלל קושי נסיבתי או רגשי ושתיים שעזבו כי היו רזות מדי. ועכשיו המופע שלהן מוכן והן עולות לבמה.
"אני עשיתי עבודת מודעות מאוד עמוקה עם הגוף שלי וגיליתי המון שנאה ובוז עצמיים. והיום אני מה זה אוהבת את הגוף שלי. אני אישה שנוגסת בחיים", אומרת משתתפת במופע. הן חשבו שיהיה מופע קטן וזהו אבל פתאום הן מצאו את עצמן בפרזנטציות בפני קניינים, בפני סיבוב הופעות אמיתי. "הייתה לנו חשיפה ראשונית של החומרים והדופק היה מטורף. ומה יחשבו ומה יגידו זה בהחלט היה 'אישיו'", אומרת משתתפת במופע.
"הייתה להם הופעת בכורה ב"סוזן דלל" ודקה לפני הן ישבו במסעדה ואכלו. זה מטמורפוזה בחיים שלי. אם בת הייתה מעלה גרם, הייתי מסתכלת על הפנים שלה, אפילו לא על הגוף. אני עבדתי עם שדופות וצנומות במשך 40 שנה, וזה בהחלט מהפך בחיים שלי, בתפיסה, בקבלה. אני מסתכלת שחס וחלילה לא ירזו", אומרת הכוריאוגרפית דורית שמרון.
"אם פעם הייתי הולכת ברחוב והייתי קצת מכונסת ואני יכולה להגיד שמהשיעור השני פה הרגשתי שההליכה שלי השתנתה, משהו בדימוי גוף שלי עשה לי טוב", אומרת משתתפת במופע.
הבמה שלהן מלאה פסטה וחסה, וריקודי ערגה ואהבה לקופסאות טונה. במשך שעה אתה רואה אותן מתעסקות באוכל ובדימוי הגוף, משהו שבלרינות מתקשות לעשות. בשלב מסוים בהופעה זה מפסיק להיראות לך שונה. פתאום ברור לך שמחול בגודל טבעי הוא הדבר הכי נורמלי בעולם.