"הייתי ילדה בת 15 כשאמא אמרה לי שיש גבר שמבוגר ממני ביותר מעשרים שנה שבא לבקש את ידי ושאבא רוצה שאתחתן איתו", מספרת יסמין (שם בדוי) בת ה-23 מרהט, "לא הבנתי מה זה נישואים ומה זה להיות בקשר, לא הבנתי כלום. אמא ניסתה ביותר מדרך אחת לשכנע אותי ולהסביר לי שזו דרך החיים ושבסוף כל הבנות יתחתנו, אבל אני סירבתי. לא כי לא רציתי להתחתן, אלא כי הייתי ילדה. חשבתי על משחקים וטיולים ולא על נישואים".
את סיפורה הקשה מגוללת יסמין מול המצלמה של רום אלקאדי (48), אמנית מרהט ובוגרת בית הספר לאמנות, חברה ותרבות במכללה האקדמית ספיר, שמציגה בימים אלה תערוכה בנושא נישואי קטינות בחברה הבדואית במרכז לאמנות עכשווית בערד. את יסמין השיאו הוריה בסופו של דבר תוך כדי הפעלת כוח ואיומים, והיום היא גרושה. אלקאדי ראיינה אותה, כמו גם נשים נוספות שחותנו בתור ילדות, במטרה להעלות את המודעות לנושא הכאוב.
"לכל ילדה יש ארבע דמויות ששולטות בה מתחילת חייה: אביה, אחיה, בן הזוג שלה ולאחר מכן הבן שלה", משתפת גם סמירה (שם בדוי) בת ה-35, נשואה ואם לשישה ילדים, שהתארסה כשהייתה בת 15 בלבד. "הילדה הזו לא תצליח לחיות את חייה כי היא תלויה בגבר, היא לא תוכל לצאת לשום מקום ללא אישור. זה אחד הדברים שכולנו סובלות ממנו. אין לנו את החירות שיש לנשים אחרות".
"מחתנים את הילדות בגיל מאוד צעיר, 14", מספרת אלקאדי, "זה מכניס את הנערות האלו לעולם שלא שייך לגיל שלהן. הן נאלצות לוותר על הלימודים ועל ההחלטות שלהן". לנשים, היא אומרת, אין כל ברירה או יכולת לבחור: "אנחנו לא יכולות להתנגד כי זה מגיע מלמעלה. הסמכות הקובעת היא ראש המשפחה, ומרגע שגובשה ההחלטה אין מי שיציל אותך. אם הילדה תגיד לא, תופעל נגדה אלימות. האינטרס בנישואים המוקדמים מגיע בשם 'מוסד הצניעות', כשהרעיון הוא שברגע שהגעת לגיל מסוים את צריכה להתחתן, לשבת בבית, ללדת ולגדל ילדים".
עוד על נישואי ילדות:
>> "הילדים שלי גוססים מרעב. נאלצתי למכור את התינוקת כדי שיהיה להם אוכל"
>> הובטחה לנישואין לפני גיל שנה - וניצלה
>> נישואי ילדות עדיין מתקיימים בארצות הברית של ימינו
>> "הוריי אילצו אותי להינשא לאנס שהכניס אותי להריון בגיל 13"
לנישואים האלו יש השפעות מרחיקות לכת. "יש נשים שלא יכולות לעמוד בזה. הן חושבות על להתאבד, להתגרש או לברוח. הורסים לילדות האלו את החיים, העתיד והחלומות". לדברי אלקאדי, מדובר בתופעה נפוצה, למרות החוק האוסר על נישואי קטינים: "זה קורה ברהט, בלקיה, בתל שבע, בפזורות וגם בצפון", היא מציינת, "זה קיים בישראל ובכל העולם".
אלקאדי מנסה להילחם בתופעה המזעזעת דרך האמנות. "הדרך לפתור את זה היא הגברת המודעות. צריך להסביר לגברים שזה לא בסדר, שהילדות האלו צריכות לבחור את הדרך שלהן ולחיות את חייהן כפי שהן רוצות".
התערוכה משלבת עדויות קשות: "הייתי קבורה כאן, בין הקוצים, לו הייתי מתעקשת על הסירוב שלי", מתארת יסמין בסרטון כשהיא מצביעה על החול שמסביבה, "ואז הייתי הופכת מודל לחיקוי לבנות שהבעלים שלהן אנסו אותן כשהן היו קטנות וגזלו להן את הילדות".
"את צודקת, את מנסה להציל אותנו"
אלקאדי מרגישה שהמודרניזציה חודרת לאט לאט גם לתוך החברה הבדואית. "יש מקומות שהתקדמו, יש אנשים שנותנים לבנות שלהם לבחור באיזה גיל להתחתן ומתי, ויש בנות שלומדות, מתקדמות ושואפות לקדם את השינוי הזה".
ויש, כמו יסמין, גם נשים שהצליחו לסיים את הנישואים. לגירושים, מסבירה אלקאדי, יש מחירים כבדים בחברה הבדואית - אבל גם כאן אפשר לראות את הקידמה מתחילה להשפיע. "לפני 30-40 שנה אם אישה הייתה מתגרשת אז ההורים שלה היו מתחתנים אותה שוב. היום אם אישה מתגרשת היא קודם כל חושבת על עצמה: היא יוצאת ללמוד ולחזק את עצמה ואת מעמדה כאישה. על הגרושות מסתכלים כאילו חסר להן משהו, אבל הנשים האלה מוכיחות שהן לא צריכות כלום. הן בוחרות לקחת את הכוח לידיים, להחזיר את החופש אליהן".
לדבריה, אם בעבר נשים שבחרו בגירושין היו מסכנות את עצמן, היום זה כבר לא כך. "יש מעט מאוד מקרים בהם נשים שעשו את הצעד הזה עלולות להפסיד את הילדים או את החיים שלהן, אבל יש משפחות שמצפות מהן להתחתן שוב וגם מתנים עם מי - לא עם רווקים, רק אלמנים וגרושים או מבוגרים".
התגובות החריפות לתערוכה הגיעו בעיקר מגברים. "אמרו לי 'את עושה טעות, זה בגלל הצניעות, אנחנו לא רוצים שהבחורות יסתובבו בחברה'. אני מנסה להסביר להם שזה לא רלוונטי, שאם גורלי הוא לא להתחתן אין שום בעיה עם זה", היא מתארת, "הם אומרים לי 'אני לא רוצה שאחותי או הבת שלי לא תתחתן במשך כל החיים'. אני מבינה מאיפה הם באים, אבל זו טעות, כי זה רק יוצר קונפליקטים בין הילדה למשפחה". מנגד, היא אומרת, הנשים הבדואיות חיזקו אותה: "אמרו לי 'את צודקת, את מנסה להציל אותנו'".