ג'ואן הולוויי, "מד מן"
למה מי היא: המזכירה הראשית במשרד הפרסום "סטרלינג-קופר". התפטרה לאחר שחשבה שבעלה הרופא קיבל הצבה בעיר אחרת, וכעת עובדת בחנות כלבו במשרה זמנית.
שווה חיקוי: למרות שג'ואן חיה בשנות השישים, הגזרה שלה בהחלט צופה מגמה חדשה ומבורכת בייצוג נשים בימינו – בעלת קימורים וגזרת שעון חול מושלמת, שבכל זאת נחשבת למשאת ליבו של כל גבר במשרד. ג'ואן בטוחה בעצמה, נחושה להתקדם אך גם מנהלת את חייה בדיסקרטיות ובמחשבה תחילה. היא לא אמוציונאלית ומקפידה מאוד על הליכותיה, והיא מאמינה שצריך לתת את כל כולך למקום העבודה – גם אם את רק מזכירה ראשית.
לא אהבנו: כשאנחנו אומרות "כל כולך", אנחנו לא מתכוונות לרומן עם המנכ"ל הנשוי שלך, או עם אחד התקציבאים הראשיים, או עם כל מי שקצת עושה לך עיניים במשרד. ג'ואן, אחרי הכל, היא אישה של שנות השישים: היא מחפשת בעל עם מקצוע מכניס (גם אם הוא כופה עליה סקס), היא לא חושבת שנשים שוות ערך לגברים (ולכן גם לא מתייחסת אליהן בכבוד), והיא משתמשת בעיקר בנשיות שלה (כלומר, בשדיים) כדי להשיג את מה שהיא רוצה. כמו כן, היא די כלבה.
בשורה התחתונה: ג'ואן עושה לנו שירות טוב בגזרת הגזרות, אבל לשכב עם הבוס שלך? כל כך 1962.
בלייר וולדורף, "אחת שיודעת"
למה מי היא: תיכוניסטית עשירה ואשת חברה מהאפר איסט סייד בניו יורק. מלכת הכיתה ומנהיגת חבורת המקובלות של בית הספר.
שווה חיקוי: בלייר שואפת ובגדול, ולא מוכנה לקבל "לא" כתשובה. בכל פעם שהיא נתקלת במכשול, היא עוקפת אותו בקלילות או פשוט מחסלת אותו. היא לא מוכנה לעשות הכל בשביל בחור ומעדיפה לשמור על פאסון מאשר להשליך את עצמה לרגליו של עלם עשיר וחסון. אבל כשהיא נקשרת לחבר או חברה היא מוכנה לעשות הכל בשבילם, גם אם זה אומר לוותר על חברות במועדון האקסקלוסיבי ביותר בעיר. אגב, הזכרנו שיש לה סטייל מדהים?
לא אהבנו: בלייר לא מהססת לדרוך על גוויות בדרך למטרות שלה, בין אם של אויבים או של בני משפחה. אגב, את לא צריכה לעשות הרבה כדי להפוך לאויבת שלה – רק לנעול נעליים מהשנה שעברה. עזבו אתכן מהשטחיות ומהסנוביזם שלה, בסופו של דבר מדובר באחת הכלבות הגדולות שנראו על המסך מאז אלכסיס. והיא רק בת שמונה-עשרה!
בשורה התחתונה: שמרי על חברייך קרוב, ועל המלתחה שלהם – קרוב יותר.
פאם ביזלי, "המשרד"
למה מי היא: לשעבר פקידת הקבלה ב"דנדר מיפלין", ואשת מכירות בהווה.
שווה חיקוי: פאם היא, בראש ובראשונה, מותק. היא מישהי שכל אחת הייתה רוצה להיות החברה הכי טובה שלה, כי היא גם שנונה, גם טובת-לב, גם רגישה וגם בעלת טעם טוב בגברים. אבל את זה אפשר לומר גם על אמילי בלאנט. היא ציירת מוכשרת ואפילו עוזבת את "דנדר מיפלין" לשלושה חודשים, כדי לרדוף אחרי החלום הזה עד ניו-יורק וללמוד שם אמנות. בסופו של דבר, היא לוקחת צ'אנס ועוזבת את המשרד יחד עם הבוס שלה, מייקל, כדי להיות אשת מכירות בחברה החדשה שלו.
לא אהבנו: לפאם יש נטייה להרס עצמי – היא מתארסת לבחור הלא נכון, מתעלמת מהאיתותים ששולח לה ג'ים, החמוד של המשרד, נכשלת בלימודי האמנות וחוזרת לעבוד כפקידה, ובסוף מתפשרת על משרת מכירות במשרד הנורא בעולם. אנחנו לא מתות על נשים שמקטרות על מצבן ולא עושות הרבה כדי לצאת ממעגל האומללות. ולא, לצאת לחופשת לידה זה לא נקרא.
בשורה התחתונה: אם הבוס שלך מתנהג כמו מייקל סקוט, אנחנו לא מתחלפות איתך בחיים.
ליז למון, "רוק 30"
למה מי היא: תסריטאית בתוכנית מערכונים מצליחה ב-NBC, או במילים אחרות – טינה פיי.
שווה חיקוי: טינה- סליחה, ליז, היא קצת אישה של הניינטיז. הפער בין הרצון בזוגיות ומשפחה לבין השאיפה לקריירה מצליחה הופך אותה לנוירוטית, והעובדה שהיא מוקפת בחבורת פסיכים שמקבלים יותר כסף ממנה לא עוזרת לשפיות שלה. בכל זאת, היא מצליחה להתמודד עם האגו הענק של הבוס שלה, של כוכב התוכנית ושל החברה הכי טובה שלה. בסוף היום היא מצליחה לזכות בהערכה של ג'ק, המנכ"ל, הן בזכות כישוריה, התושייה שלה והעובדה שהיא שחקנית קבוצתית.
לא אהבנו: כדי להיות שחקנית קבוצתית, ליז נאלצת לספוג הרבה – דורכים עליה, עולבים בה, מלגלגים על החיים האישיים שלה וכן הלאה. היא, מצידה, מקבלת הכל בהבנה ואף מנסה להשתנות שוב ושוב, במקום לעשות את מה שכל גבר במעמדה היה עושה: מפטר את כולם.
בשורה התחתונה: האם לא למדנו דבר מאז "אלי מקביל"?
שרה ווקר, "אחים ואחיות"
למה מי היא: הבת הבכורה במשפחת ווקר, נשואה פלוס שניים, אך מתגרשת מבעלה בסוף העונה הראשונה של הסדרה. נשיאת העסק המשפחתי, ובהמשך עוזבת אותו לטובת סטרט-אפ אקולוגי.
שווה חיקוי: לאחר מות אב המשפחה, שרה היא זאת שנאלצת להתמודד עם חובות החברה ועם הטעויות שעשה אביה. במקביל, היא צריכה לשמור על נישואיה המתפרקים ולהיות אימא טובה לשני ילדיה ובת טובה לאימה התובענית, נורה. כמו סופרוומן מודרנית היא מצליחה לעשות ג'אגלינג בין כולם ולעשות החלטות קשות כשצריך.
לא אהבנו: השאיפה המתמדת של שרה לרצות את כולם גורמת לה לוותר, פעמים רבות, על עצמה. האם זה המחיר שאנחנו עדיין צריכות לשלם כדי להצליח? האם המשוואה משפחה+קריירה תהיה לנצח בלתי מושגת עבור דמויות נשיות?
בשורה התחתונה: לא קל לגדול כשאחותך היא אלי מקביל.