מירב מיכאלי היא אישה אמיצה שלא פוחדת לשבור מוסכמות. היא עשתה את זה עם המסע שלה לשינוי השפה העברית כשהעלתה את המודעות לכך שהעברית מפלה כחצי מהאוכלוסייה והיא לא חששה לעשות זאת עם אחד הסמלים החשובים ביותר בישראל - הורות.
במשך שנים הייתה מיכאלי הקול של נשים המבקשות להשתחרר מההבניות התרבותיות לפיהן אישה אינה שלמה אם אין לה ילדים. בראיון שנתן ליאור שליין בסוף השבוע בתוכנית עובדה, הוא אמר בפה מלא ובלי להתבייש שהחשש הכי גדול של מירב מלהביא ילדים לעולם היה שזה "ידפוק אותה".
"קנס האימהות הוא מונח סוציולוגי המתאר תופעה בה אישה שהופכת לאימא מתחילה לחוות אפליה בשכר, בהטבות ובתפיסת היכולות שלה ביחס לנשים בלי ילדים"
באקדמיה קוראים לזה "קנס האימהות": זהו מונח סוציולוגי המתאר תופעה בה אישה שהופכת לאימא מתחילה לחוות אפליה בשכר, בהטבות ובתפיסת היכולות שלה ביחס לנשים בלי ילדים, כאשר כל ילד מקטין את שכרה באחוזים נוספים. השכר הוא רק פן אחד במשוואה - עוד לא דיברנו על למי מתקשרים מהגן כשהילד חולה, על מי מוציא את הילדים בדרך כלל מהמסגרות או על העבודות השקופות שנשים עושות, כמו לטפל בילדיהן, במשק הבית, בהורים המזדקנים וכסבתות גם בנכדים.
ואז בא ליאור שליין שמאוד רוצה להיות אבא ומצהיר: "עליי. את לא תדפקי מזה. אני רוצה, אז אני לוקח אחריות", ומביא מודל חדש של שוויון מגדרי וחלוקה הורית. הוא מנער את המוסכמות הישנות של מהי משפחה ושל איך הדברים צריכים להיראות, של מה מצופה ממנו חברתית - ובוחר את מה שנכון לו ולבת זוגו.
אנשים שוכחים שפעם היו בני אדם בפני עצמם
החוק כיום מאפשר לגברים לקחת חופשת לידה, אבל הרוב הגדול לא מנצל זאת. בשנת 2017 רק 700 גברים הגישו לביטוח הלאומי תביעה לדמי לידה, לעומת 130 אלף נשים. למרות החוק ולמרות האפשרות, מעסיקים רבים עדיין לא מוכנים לשינוי. יש הרמת גבה כלפי גבר שרוצה לצאת לחופשת לידה והמון שיפוטיות. גם היום גברים עדיין צריכים להתיישר לפי הקוד הגברי ששלט לפני חמישים שנה בארגונים.
ולכן הריאיון של ליאור שליין כל כך חשוב. אחד הדברים המשמעותיים שניתן לעשות כדי לשנות דפוסים והבניות חברתיות הוא הסברה והעלאת מודעות, וזה בדיוק מה שעושה הריאיון הזה, מעבר לסיפוק יצר המציצנות לחיי הזוג הכי שנוי במחלוקת בישראל.
שליין ומיכאלי אומרים היום – וכך גם נהגו כל השנים מאז שהם יחד - שהם לא חיים לפי מה שיגידו, מה שמקובל ומה שצריך; הם חיים את חייהם לפי מה שטוב ונכון להם ויותר מכך, הם חיים בכבוד מלא לאינדיבידואליות של כל אחד ואחת מהם, בכבוד מלא לשאיפות של כל אחד ואחת מהם ומתוך הבנה שאף אחד לא צריך להשתנות בשביל האחר/ת.
נדמה לפעמים שנישואין או זוגיות רבת שנים הופכת למעין כור היתוך שבו שוכחים בני הזוג את העובדה שפעם הם היו אנשים שעמדו בפני עצמם. בתוך הזוגיות הם צריכים לשחק במשבצת שהוכתבה להם, לפיה כל אחד ממלא את התפקיד המסורתי תחת קורת הגג המשותפת. הריאיון האמיץ של שליין מאוורר את התפיסות הישנות ומציג אפשרות נוספת.
אדם אמיץ הוא גם מי שמוכן, או במקרה זה מוכנה, לשנות גם את האמירות הנחרצות ביותר שלה. מיכאלי לא חששה מהלעג, מהטוקבקים המרושעים ברשתות, מהחיקויים בתכניות הסאטירה ומהביקורת הפוליטית – חזרה בה והביאה בסופו של דבר ילד לעולם. היא בוודאי לא יכלה לעשות זאת מבלי השותפות האמיצה בינה לבין בן זוגה.