רבקה אורבך, 41. פסגות. אמא לחמישה, נהגת אמבולנס במד"א
"חיפשתי להתנדב עם ילדים עם צרכים מיוחדים, והגעתי ל'כיתה של התינוקות שלא חוזרים הביתה' בעמותת "עלה". ידעתי שזאת כיתה קשה במיוחד, אבל מאז ועד היום לא עזבתי אותה. יום אחד הגיעה תינוקת קטנטנה שרק רציתי לחבק. הרגשתי שזה לא בסדר לעזוב אותה, אבל היו גם תינוקות נוספים שהיו זקוקים לחיבוק שלי. עלה לי רעיון לצרף מתנדבות נוספות למעגל החיבוקים, וההיענות הייתה מידית ומדהימה. תוך זמן קצר סגרתי משמרות למעגל שלם של מחבקות, וככה המיזם הזה קם".
עשרות ילדים עם מוגבלויות ובמצבים רפואיים מורכבים מתגוררים בבניין עמותת עלה בירושלים. בתינוקייה שבבניין העמותה גרים תינוקות שנולדו במצב רפואי קשה ומצויים תחת השגחה רפואית צמודה, שלא מאפשרת להוריהם להחזיק אותם בבית. ההורים מגיעים לבקרם לעתים תכופות, אבל קורסים גם מנטל העבודה וגם בדאגה לילדיהם האחרים; עבור התינוקות האלה לא נותר הרבה מה לעשות - מלבד לחבק אותם.
נועה אברהם, 40, פסגות. אמא לשישה, כותבת מוזיקה ושרה
"בהתחלה זה לא היה קל. התינוקות חולים מאוד וזה ניכר בהם, ואחרי הפעם הראשונה לא הייתי בטוחה שאוכל לעמוד בזה. אבל התאהבתי בתינוקת ואני נהנית להיות כאן בשבילה לרגע זה של ההווה, בלי לחשוב על העתיד ועל מה יעלה בגורלה. זה גורם לי להביא מאה אחוז מעצמי ולהיות כל-כולי איתה, לא להיות מוסחת, להתנתק מהעולם ולהיות עסוקה רק בלשיר ולחבק תינוקת שזקוקה לי. אני לא יודעת כמה זמן תהיה לי את הזכות להרעיף עליה אהבה, ולכן אני ארעיף עליה כמה שיותר אהבה עכשיו".
ציונה חנוכי, 72, קרני שומרון. אמא לחמישה, מורה בפנסיה
"הבן שלי היה אדם שעושה מעשים טובים, וכשהוא נפטר החלטתי להמשיך את דרכו ולעשות טוב בעולם. אני עושה את הדרך מקרני שומרון לירושלים, נסיעה של שעתיים, בשביל לחבק תינוק חולה מאוד. אני לא מחמיצה אף הזדמנות. גיליתי שזה עושה אותי מאוד שמחה. לא פשוט לקחת את התינוק על הידיים, כי הוא מחובר להרבה ציוד רפואי, אבל זה ממלא אותי. החיוכים שאני זוכה לקבל עושים לי טוב בנשמה. אני נהנית לתת, אבל אני מקבלת הרבה יותר".
מלכה מעיין, 49, נוקדים. אמא לחמישה, מעצבת פנים
"עברתי תקופה לא פשוטה בחיים, וכשהרגשתי שהדברים מתחילים להסתדר וששוב טוב לי, רציתי להחזיר קצת מהטוב הזה. בפעם הראשונה שהחזקתי את אחת התינוקות וחיבקתי אותה זה לא היה קל, כי היא לא נראתה פיזית כמו תינוקות אחרים, אבל ההסתייגות עברה לי ממש מהר ובמפגש השני איתה כבר ראיתי מול עיניי את התינוקת הכי יפה בעולם. התאהבתי בה, הייתי מחבקת אותה ושרה לה שירים מרגיעים. התמורה הייתה מידית: אחרי כל מפגש עם התינוקת הייתי בהתרגשות מטורפת. אני חושבת שגם היא מאוד נהנתה מהזמן איתי.
"אחרי חודשיים מעצימים, היא נפטרה. פחדתי מאוד מהרגע הזה, אבל גיליתי שיש בי הרבה כוחות. החלטתי לכתוב לה מכתב, וכתבתי לה מה היא נתנה לי ומה אני מקווה שהצלחתי לתת לה בתקופת חייה הקצרה. אחרי התאוששות קצרה, חזרתי לחבק תינוקות אחרים".
רחל הרטום, 68, פסגות. אמא לארבעה, פנסיונרית
"כשאני מחבקת את התינוקות אני מרגישה שאני מחבקת את אחד הנכדים שלי. אני לא מרגישה בשוני, הם כמו תינוקות רגילים בשבילי ואני לא מוכנה שהם יישארו לבד. תוחלת החיים של התינוקות האלה מאוד קצרה, אבל זה דווקא מה שחיזק בי את הרצון להמשיך ולחבק אותם, לתת להם חום ואהבה בחייהם הקצרים. כשאני מניחה את התינוקת בחזרה במיטה, אני מתפללת שהיא תהיה שם כשאחזור בפעם הבאה. זו תחושה מוזרה. זה החסד שלי, שהתינוקת תהיה מחובקת גם ברגעיה האחרונים. הנשמות הללו לא אשמות שככה באו לעולם, אז לפחות אתן להן את המקסימום שאני יכולה לתת. להחזיק תינוק שברירי בידיים זה כיף. כשהוא נרגע מהחיבוק והליטופים שלי – אין תחושה טובה מזו".
מרכז עלה בירושלים מעניק מענה רפואי, חינוכי ושיקומי לעשרות ילדים וצעירים עם מוגבלויות התפתחותיות שכליות מורכבות ומצבים רפואיים נלווים, והוא אחד מארבעת מרכזי רשת עלה בישראל בהם מתקיימות פעילויות תעסוקה, חינוך, תרבות ופנאי במגוון מקצועות השיקום, המאפשרים לדיירים להרגיש שווים בחברה הישראלית. להתנדבות בעמותת עלה כנסו לאתר aleh.org.il או חייגו למספר 02-5011000 שלוחה 0.
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן