אם תתרכזו ממש חזק, יש סיכוי שגם אתם תצליחו להיזכר בו: הילד הנאחס של הכיתה. היה לו מראה קצת מוזר – תספורת מכוערת במיוחד, או זוג מכנסיים אחד שאותו התעקש ללבוש מדי יום. חיוך לגלגלני ומתריס, קצת זחוח, ומן אטיטוד כזה, שמאפיין בדרך כלל את הנבלים בסרטי גיבורי-על, אלה שמתים בשלב המוקדם של הסרט מפגיעת עגורן בגלגל העין.
הוא פשוט נולד לגלם את התפקיד הזה, הנאחס. להיות הילד שמספר שוב ושוב את אותן בדיחות לא מצחיקות, ומתעקש להמשיך ולפלוט אותן בקולו הצרוד והמנסר לחלל האוויר עד שהן הופכות לרעש רקע בלתי נסבל, כמו צפצוף של אזעקה או מגרסה. הילד הזה, שהצחוק שלו נשמע כמו נחירה רמה, והוא משמיע אותו דווקא כשאיזו מורה מנחיתה על הכיתה מבחן מפלצתי. הילד ששמח כשכולם לא מרוצים, ושכשמקללים אותו או סתם נגעלים ממנו, הוא רואה בזה אור ירוק, להמשיך. משהו אצלו משובש, אתם מבינים. לא אפוי לחלוטין. אף אחד לא לימד אותו שתשומת לב חיובית ותשומת לב שלילית הן שני דברים שונים במהותם. הוא לא מכיר את הפער ביניהן – מבחינתו, כל תשומת לב היא מבורכת, והוא משווע אליה.
עוד בערוץ הנשים:
הוא די מסכן, הילד הזה, זו לא באמת אשמתו, אבל משלב מסוים, הנאחסיות שלו היא כבר עובדה מוגמרת והייתם נותנים הכל כדי שהוא יתאדה מהסביבה. רק שהוא ממשיך לחזור, כמו זבוב. נהנה לעצבן אותך, מתענג על כל מבט זעוף ומלא תיעוב שהוא מצליח לחלץ ממך. אם אתה מתפרץ עליו בקללות ואיומים, הוא כנראה חווה אורגזמה.
זוכרים את הילד הזה? אז אגאדיר.
גועל לפנים
אפשר ממש לדמיין את ישיבת הקריאייטיב לקמפיין הנוכחי של רשת ההמבורגרים הבינונית להפליא הזו. האסטרטגיה הייתה בסיסית – לא, "בואו ננסה למכור כמה שיותר המבורגרים" או "בואו נמתג מחדש את התפריט שלנו כדי שיותר אנשים ירצו לשלם לנו מחיר מופקע עבור קציצה בלחמניה". האסטרטגיה הייתה, בפשטות, "בואו נעצבן אותם". ואפילו לא בדרך אלגנטית או מתוחכמת במיוחד, רק "בואו נדחוף לכם, לתוך הפרצוף הצדקני והפוליטיקלי קורקט שלהם, את כל מה שמגעיל בעולם הזה". התוצאה היא אישה צעירה ויפה, כורעת לצד ברכיו של גבר מבוגר עם שעון מוזהב, והכיתוב RICH TASTE מתחתיה. לאלה מכם שתהו, מסתבר שהאיש המבוגר אינו סנטה קלאוס, למרות שהדוגמנית בהחלט יכולה לעבור כילדה שרק רוצה בובה של דורה לחג המולד.
Tamar Ish Cassitאישה צעירה, חצי ערומה רוכנת על ברכיה ליד גבר לא צעיר בלבוש מלא וזו פרסומת להמבורגר.מה עוד אפשר לבקש ביום יפה שכזה
Posted by תכל'ס on Friday, August 7, 2015
"זה יעצבן אותם", בטח נאמר בישיבת הקריאייטיב ההיא, "וככה הקמפיין שלנו יהיה ויראלי". "ויראלי" היא מלת המפתח, אתם מבינים. הגביע הקדוש של כל משרדי הפרסום והניו מדיה בשנת 2015. מוכרחים להיות ויראליים. רק שלאף אחד אין באמת מושג איך להיות ויראליים, כי אפילו הוויראלי לא יודע שהוא ויראלי, עד שהוא הופך לכזה. אנשי הפרסום כמובן לא יודו בזה לעולם – מול הלקוחות שלהם הם מוכרחים להתנהג כאילו הם מבינים עד דק את הפסיכולוגיה העדינה של כל סרטון חתולים באשר הוא. אבל אל תתנו לאף אחד לומר לכם אחרת: אין חוקים לוויראליות ואף אחד לא יודע "לייצר ויראלי". אפשר רק לייצר נאחס. כן, יש רק דרך ודאית אחת להבטיח שידברו עליך ברשת, בלי להיות תלוי במזל ובחסדי הגולשים – כמו אותו ילד עצוב שרק מתחנן לתשומת לב ולא יודע איך לקושש אותה בדרכים כשרות יותר - להיות כמה שיותר נאחס.
אז אם מסתכלים על הקמפיין הזה של "אגאדיר" במונחים של ויראליות, כנראה שהצליח להם. כולם דיברו עליהם במהלך סוף השבוע והם קיבלו את מה שרצו – הרבה מאוד תשומת לב. שלילית, אמנם, אבל זה כבר פרט שולי מבחינתם. הדירוג של המסעדה צנח למינימום, עד שהם הפסיקו את האפשרות לדרג אותם בפייסבוק (אבל עדיין אפשר להשפיע על הדירוג בעשרות אתרים אחרים), קמו קבוצות מחאה נגדם (כמו זו למשל) והרשתות החברתיות מלאות בתגובות זועמות נגדם. מכסת הנאחס מלאה.
נהנים מהדווקא
תבינו, כדי להיות נאחסולוג מקצוען, האג'נדה המרכזית שלך מוכרחה להיות – לעשות להם דווקא. והם כל כך עושים לנו דווקא. הם רוצים שנתרגז, הם אפילו נהנים מזה (אם כי, העובדה שכמה ממקורבי משרד הפרסום הוזעקו לפייסבוק כדי להתכתש עם חלק מהמגיבים, מסגירה מידה מסוימת של פאניקה). גם "גולדסטאר" נהנים מזה, וכמובן עוד עשרות מותגים בארץ ובעולם שיודעים שהקמפיינים שלהם גרועים, מעליבים ציבורים שלמים ובלתי פוליטיקלי קורקטים בעליל, ובדיוק על זה הם בונים.
הקמפיינים האלה מפצים על היעדר מקוריות ויצירתיות אמיתית. הם לא יודעים לעשות את זה אחרת, והמוצר שהם מנסים למכור לא טוב מספיק כדי למכור את עצמו. אז הם נאחסים, כי זה כל מה שיש להם בשרוול. וכמו הילד הנאחס, שבטח גדל, התבגר והפך להיות האיש הנאחס של המשרד – גם לקמפיינים האלה ולמשרדי הפרסום העומדים מאחוריהם, אין באמת תקנה. הם לא מבינים מה לא בסדר במה שהם עושים, הם לא מפנימים שבעידן הפוליטקלי קורקט, אתה לא יכול פשוט להציג נשים כפיסות בשר או ללעוג להן בצורה סטריאוטיפית. זה פשוט כבר לא לגיטימי יותר. זה דוחה, זה גס, זה אפילו די מחריד. רק שהם לעולם לא יבינו את זה.
הדרך היחידה למגר את הקמפיינים הלא מצחיקים, לא אפקטיביים ולא ראויים האלה זהה לדרך שבה יש להתמודד עם הילד הנאחס – התעלמות גורפת. כל עוד נמשיך להתרגז, הם ימשיכו לחשוב שהשיטה שלהם יעילה (מוכנה להתערב ששמפניות נפתחו במשרד הפרסום הבוקר). יום אחד אנחנו נלמד לדפדף אותם הלאה, ואז יגיע רגע ההתפכחות שלהם, והם יתביישו בעצמם. ויהיה להם נאחס.