רשת ההלבשה התחתונה השבדית Change החליטה לשדרג את רמת השירות שלה. במסגרת המדיניות החדשה, מתבקשות העובדות בחנות להתהלך עם "תג מידה" של החזייה שלהן מחובר לדש החולצה. המטרה היא להציג ללקוחות את היצע המידות הרחב הקיים בחנות, ולהקל עליהם בבחירת המידה הנכונה. בפועל, קורה דבר אחר: במקום נשים שמעוניינות לרכוש חזיות, גברים סקרנים רבים נכנסים לחנות ומבקשים להציץ בציץ שמציץ. מפתיע? לא ממש.
"למה מוכרי תחתונים לא מצהירים על האורך שלהם?"
"אשמאים חרמנים נכנסים לחנות כדי לבחון את החזה שלי", מתארת אחת המוכרות את שגרת יומה החדש. "למה שמישהו ייאלץ לעבור חוויה כזו? לפי מיטב ידיעתי, בחורים שמוכרים תחתוני גברים לא מצהירים על האורך שלהם", תהתה המוכרת הזועמת. עובדת לשעבר סיפרה שתחילה לא הבינה מדוע היא צריכה לפרסם ברבים את היקף החזה וגודל הקאפ שלה, אך הוסבר לה כי מטרת הגימיק היא שירותית גרידא. "זה נשמע לי מוזר, אבל רציתי את המשרה".
סוזן הוגלנד, מנכ"לית הרשת, לא מבינה על מה ההשפלה הגדולה. לדבריה, התוויות נועדו לסייע ללקוחות להבין את החזיות, וכיצד הן מתלבשות על הגוף. עוד היא מוסיפה שהמוכרות לא מחוייבות לענוד את התווית, ורשאיות להתנגד.
עם זאת, העובדות מסבירות כי מילים לחוד, ומעשים בשטח לחוד. "כשאת מתחילה לעבוד בחברה, את מקבלת דף נהלים שבו כתוב שחובה עלייך לענוד תמיד תווית עם מידת חזייה. זה ממש לא נעים לצאת לבלות ולפגוש אנשים שקוראים בשמך ובאותה נשימה גם במידת החזייה שלך. זאת חדירה לפרטיות".
בלי החרמנים בתמונה, אנחנו דווקא בעד הרעיון
אחת העובדות בחנות החליטה כי הגיעו מים עד נפש, ופנתה לאיגוד העובדים. האיגוד קרא מיד להסיר את התוויות בטענה שמדובר באפליה, בהפרה של כללי האיגוד ואולי אפילו הפרה של החוק השבדי, אך זה לא צלח. בתום משא ומתן כושל, מתכוון כעת איגוד העובדים לתבוע את הרשת, שעדיין מתעקשת כי מדובר בבחירה של העובדות, ושאין בכוונתם לבטל את הגימיק.
בתגובה לדף הנהלים שהציגה העובדת לשעבר אמרה הוגלנד שאלו נהלים ישנים שהרשת הספיקה לשנות. וגם על כך לעובדות יש מה לומר: "הנוהל הזה עדיין קיים, והוא בגדר חובה. לפעמים הרשת שולחת קונים מזויפים, ומי שלא עונדת את התווית חוטפת על הראש".
פייר? אנחנו די מבולבלות מכל הסיפור. לאור עדויותיהן של המוכרות, אין ספק כי מדובר בחוויה סקסיסטית ומשפילה. עם זאת, אנחנו יכולות להבין את נקודת המוצא החיובית של הרעיון הראשוני: תחשבו על כל אותם גברים רומנטיים שרק רוצים לקנות מתנה לבת זוגם אך יוצאים מהחנות בידיים ריקות ואדומים מבושה? או גרוע מכך: קונים לנו מידה A כשאנחנו בכלל D מפואר? וגם כשמדובר בנו: כמה פעמים עמדנו חסרות אונים מול מוכרת שמותחת סרט מדידה סביב הדדיים שלנו, ומכריזה בקול את ההיקף וגודל הקאפ? סקר מהיר יגלה שרובנו לא לובשות את החזייה שבאמת עושה עמנו חסד. אולי לראות חזייה על אחרת ולא פריט על קולב היה יכול לעזור לנו מבלי שמוכרת תחפון את שדינו בתא ההלבשה. תכלס המדיניות הזאת בעלת פוטנציאל נפלא להיות מצויינת ויעילה להפליא. עכשיו רק צריך לדאוג להעיף מהתמונה חרמנים מציצניים, ואנחנו מסודרות.