View this post on Instagram
אנלין מגיסון נאנסה ב-2003 בדירתה שבבטון רוז', בירת לואיזיאנה, כשהייתה בת 29. היא נכנסה להיריון כתוצאה מהאונס וילדה את בתה, אלארבי. כשזו הייתה בת חמש, החליט התוקף של אמה – שמעולם לא הואשם באונס - שהוא מעוניין להיות בקשר עם בתו ולקבל זכויות ראייה ומשמורת. בשלב כלשהו, למעשה, ביקש האב האנס משמורת מלאה על אלארבי.
>> "האנס שלי קיבל משמורת בלעדית על הבת שלנו"
"לא היה לי זמן לשבת ולפחד אחרי השוק הראשוני", סיפרה מגיסון, האם, בראיון בלעדי למגזין פיפל ותיארה את הרגע שבו הוגשו לה מסמכים מעורך דין שבהם התוקף שלה מבקש משמורת. "מיד קפצה לי המחשבה שאני מתכוונת להילחם כמו משוגעת כדי להרחיק אותו מהבת שלי. אתה לא יכול לקחת את הבת שלי ממני". מאז נלחמת מגיסון עבור נשים אחרות שנאלצות להתמודד עם האפשרות של הורות משותפת עם מי שאנס אותן.
View this post on Instagram
View this post on Instagram
בזמנו, זכותו של האנס הייתה לבקש משמורת - אבל מגיסון הצליחה לשכנע את השופט בבית המשפט לענייני משפחה שטיפל במקרה לבחון מחדש את הדוחות המשטרתיים שתיארו את התנהגותו האלימה של הגבר, דיווח ממרכז לנפגעות אונס שהיא טופלה בו לאחר המקרה ואת תיקיה הרפואיים. למרבה ההקלה ב-2012, אחרי שנתיים של דיונים בבתי משפט, השופט דחה את בקשתו של האנס והעניק לאם משמורת מלאה ובלעדית על בתה. "כמה שזה הרגיש מדהים לזכות, כל מה שיכולתי לחשוב עליו זה על הנשים האחרות במצבי שנאלצו לעבור את זה", אומרת מגיסון, היום בת 48, "הייתה לי אחריות לעזור להן". היום היא מתגוררת בפינקס עם שלושת ילדיה, עובדת כברוקרית ומייסדת עמותת "תקווה לאחר התעברות מאונס", שמטרתה לסייע לנשים ששרדו אונס ובחרו ללדת.
כמה חודשים לאחר זכייתה נוסחה בפלורידה הצעת חוק שתאפשר לאימהות במצבה של מגיסון שלא להזדקק להוכחה מעבר לספק סביר, כפי שמתבקש במשפט פלילי, אלא לאפשר לשופטי משפחה להשתמש בראיות כמו במשפט אזרחי במקרים של התעללות בילדים ולהעביר את נטל ההוכחה לטוען לאבהות. "אני מרגישה שלפחות הצלחתי לעשות משהו למען אחרות ממה שקרה לי", אומרת מגיסון. "זה מעניק להרבה שורדות אונס את הכוח בחזרה. עשיתי הרבה במהלך השנים, אבל יש עוד כל כך הרבה מה לעשות".