View this post on Instagram
בגיל עשרים מצאה את עצמה מאי אהרון (29) מסתובבת לבדה ברחבי העולם ומוכרת יהלומים למעצבי ענק. היום היא מעצבת תכשיטים מצליחה שנהנית מחיים נוצצים: "אני מייצרת לעצמי חיים שהם כביכול חלום. אני חיה אורח חיים טוב ומפנק, והכל עשיתי בעשר אצבעות", היא מספרת.
אהרון גדלה ברמת גן לצד שלושה אחים, כאשר אמא שלה עוסקת בתחום החינוך ואבא שלה בעלים של מספר סופרמרקטים. בגיל 12 המשפחה עברה לחולון. "הייתה לי ילדה טובה ותמיד נתנו לי הכל, היה לי את הטלפון הכי חדש והמותגים הכי טובים והיה ניכר שיש הבדלים ביני לבין ילדים אחר בפן הכלכלי. כינוי הגנאי שלי היה 'צפונבונית'", היא משתפת. בגיל 17 המשפחה עברה לשכונת צהלה בת"א, שם מצאה את מקומה: "החברים שלי היו באותו מעמד סוציואקונומי כמו שלי והרגשתי פירגון שלא נראה כמותו".
למרות התמיכה מהבית, היא עבדה כדי לכלכל את עצמה מגיל צעיר. "זה שהיה כסף בבית לא מנע ממני לעשות בייביסיטר, או לעבוד בשתי חנויות במשמרות בוקר וערב. אבא שלי תמיד אמר לי שחשוב לעבוד ולהשקיע והראה לי שדברים לא באים תמיד בקלות", היא מספרת, "מגיל 16 עבדתי בטלמרקטינג, שילמתי על הרישיון שלי בעצמי וקניתי בגיל 22 את הרכב הראשון שלי לבד. אני מסתדרת בכוחות עצמי ואני לא באמת צריכה עזרה".
View this post on Instagram
לאחר שחרורה מהצבא, בשנת 2012, קיבלה בארוחה משפחתית הצעה שאי אפשר לסרב לה. "דוד שלי, שעוסק ביהלומים, הציע לי לבוא לעזור לו בסידור שלהם. הוא שלח אותי לקורס גימולוגיה, שם למדתי על תורת היהלומים, והתחלתי לעבוד אצלו", היא מספרת. במסגרת העבודה טסה לתערוכות יהלומים מסביב לעולם: "נחשפתי לעולם מיוחד ושונה שלא דמיינתי בחלומות. התערוכות מאוד גרנדיוזיות, האווירה מאוד יוקרתית, כולם מתלבשים יפה והכל נוצץ".
במשך שלוש השנים הבאות הספיקה למכור יהלומים כמעט בכל נקודה על הגלובוס. "הייתי טסה המון לבד, עם מזוודה גדולה. העובדים בנתב"ג כבר הכירו אותי והיו צוחקים עלי שאני כבר מרגישה בבית. עבדתי בסין, הונג קונג, ניו יורק, מיאמי, גרמניה, טורכיה, סינגפור ועוד מדינות רבות", היא מתארת ומוסיפה, "החברות שלי היו קוראות לי 'האוליגרכית', אבל ברוח טובה כמובן. כולם עפו עלי".
הטיסות המרובות הפכו לשגרה לכל דבר. "בהתחלה מאוד התלהבתי וזה היה ממש כיף, אבל אחרי כל-כך הרבה טיסות את מתעייפת. בשלב מסוים כבר אמרתי שאין לי כוח לארוז. זו עבודה קשה, את כל היום נמצאת על הרגליים בתערוכות ומדברת עם אנשים, אבל זה בא לי בטבעי כי אני אדם שאוהב אנשים".
בהתחלה אנשי עסקים וותיקים לא ידעו איך לאכול אותה. "היו קוראים לי 'הילדה הבלונדינית', אבל עם הזמן הם ראו איך אני יודעת להחזיק תערוכה בשתי ידיים, לנהל את כל העובדים ולמכור. הם למדו להעריך אותי", היא מספרת, "היום אין בן אדם בבורסת היהלומים שאני לא מכירה, זו הרגשה טובה מאוד".
"להיכנס לבורסה בלי המלצה או מישהו מבפנים זה בלתי אפשרי"
לדבריה, מדובר בעולם עסקים שרובו ככולו גברי. "יש אולי רק אחוז אחד של נשים בתחום היהלומים. זה עולם כוחני וחזק, ואתה צריך להיות עם ביצים ולא לפחד לעמוד על שלך. אני חושבת שנשים אולי חוששות להיכנס לעולם הזה. כאישה, אני מרגישה שאני מביאה עוצמה נשית גדולה לפגישות עבודה. זה מוציא ממני אסרטיביות, חוזקה והרבה השראה. אני מזכירה לעצמי כל הזמן כמה חזקה אני יכולה להיות".
להיכנס לתחום היהלומים בישראל בלי קשרים זו משימה כמעט בלתי אפשרית. "כדי להתקבל כחבר בבורסה צריך ניסיון של שבע שנים בתחום, לעבור מבחנים ולקבל המלצות. בפועל, זה עובר מדור לדור. זו מערכת מאוד סגורה ששומרת על עצמה, ולהיכנס לבורסה בלי המלצה או מישהו מבפנים זה בלתי אפשרי".
כשקיבלה מהבורסה מייל שהציע קורס עיצוב תכשיטים, החליטה ללכת על זה והחלה גם לעצב. "הלקוחות שלי הגיעו מהאינסטגרם, ולאט לאט מפה לאוזן זה התרחב. זה מילא אותי לראות איזה אושר אני מכניסה להם לחיים".
View this post on Instagram
היא פתחה את המותג שלה, Maymond, הקימה אתר והעסק פרח. "בממוצע אני מקבלת עשר הזמנות ביום. המחירים באתר נעים בין 800 ל-10,000 שקלים. הפלוס האמיתי בעסק שלי הוא שאני מקבלת את היהלומים מיד ראשונה - אלו יהלומים שדוד שלי מלטש. יש לי את הפריבילגיה לתת את המחירים הטובים ביותר ובאיכות הכי טובה".
לצד כל ההצלחה, היא מצליחה גם להנות מהחיים הטובים. "אני משלבת את הכיף בלייפסטייל שלי, זו מי שאני. אני יוצאת כמעט בכל ערב, אוהבת לצאת לחופשות וימי כיף ולטוס לחו"ל", היא אומרת, "אני עובדת קשה מאוד וזה הפיצוי שלי על כך. אני הולכת לים, לבריכה ולמלונות, כי זה מה שמטעין אותי ונותן לי אנרגיה. יכול להיות שיש פתיחת עיניים וקנאה מסביב, אבל אני לא אפסיק להעלות תמונות ולהנות כי זאת אני. את הכל עשיתי לבד ואני שמחה שאף פעם לא ביקשתי עזרה".