ערב ראש השנה. המשפחה כולה מתאספת, השולחן ערוך, כולם לבושים חגיגי והריחות מהבישולים של אמא ממלאים את הבית. נשמע מושלם, נכון? לא עבור כולם. "בשביל רוב האנשים ערב חג הוא אירוע משמח, אבל אצלי הוא עורר פחד אימים, חרדה, לחץ וזעקה לשמיים שייתנו לי לצאת מכאן", מתארת מירי סער, מייסדת עמותת "תקווה בחושך" המסייעת לנערות נפגעות ושורדות תקיפה בבית ובעצמה שורדת של חוויה כזו, המבקשת להעלות את המודעות לנושא בעיקר בעונה הזו של השנה.
"זר לא יבין את הטרור והפחד של ילדה משולחן החג. אלה בורות של צער לכל החיים", אומרת סער, "נערות החוות תקיפה בתוך המשפחה נותרות פגועות ומצולקות לשארית חייהן. חגן - הוא אסונן. מוכרחים להצילן. יש נערות שאין להן לאן לברוח - בחגים או בכלל. נערה שליווינו סיפרה לי שארוחות החג אצלה בבית היו מתנהלות באופן מתוח, ואז היה מגיע הרגע שבו משהו היה מעצבן את האבא והוא היה מתחיל לדבר אל האמא בצורה משפילה ומאיימת. בגיל 12 היא ניסתה להתערב והאלימות פשוט עברה אליה. האבא נכנס לאקסטזה, זרק עליה את המזלג משולחן החג, וכשלא הצליח לפגוע תקף אותה במכות רצח. האמא ישבה ובכתה בצד. ככה היה נראה החג עבור הנערה הזו".
על פי נתוני העמותה, בתקופת החגים יש עלייה חדה בכמות הפניות של בני נוער לקווי המצוקה. עבור הנערות והנערים האלה, החגים הם תקופה המזמנת ניצול, פגיעה ותקיפה מינית בעת שהותם בבית ובקרב בני המשפחה שפוגעים בהם. "נערה סיפרה לי כיצד אביה לא תוקף אותה אמנם, אבל מתעלל בה מינית לכל דבר. אין לה מפתח לחדר שלה, ולמעשה נמנעת ממנה האפשרות לשמור על הפרטיות שלה. אבא שלה מפתיע אותה בכוונה ונכנס לחדר שלה כשהיא מתלבשת, וגם במקלחות ובשירותים אין מפתחות והיא נכנסת להתקלח ומקווה להספיק לסיים להתרחץ לפני שהוא ייכנס".
חבילת הישרדות מותאמת אישית
סער, שגדלה בבית חרדי-דתי, שמה דגש מיוחד על נושא האלימות והתקיפות המיניות במוסדות החינוך הדתיים ובאולפנות. "החוויה האישית שלי לימדה שהמערכות במקומות האלו בוחרות להעלים עין ולהשתיק את הנושא", היא אומרת. "הכרתי נערה שגדלה במשפחה חרדית ומיוחסת, שהעומד בראשה היה רב ידוע ומקורב לאדמו"רים הבכירים ביותר בארץ, ושכבר בגיל שלוש-ארבע חוותה התעללות פיזית ומינית. להתעללות כזו במשפחות חרדיות יש מאפיינים מאוד ברורים: אסור לאנוס כי אז האישה לא תישאר בתולה, מה שעלול לפגוע בסיכוייה לשידוך ולהביא חרפה על המשפחה, אז התקיפות המינית נעשות מסביב – מגע באזורים מיניים ומציאת תירוצים אומללים מ'סיבות רפואיות' המצדיקות מגע באותם מקומות".
אותה צעירה, היא מספרת, סבלה מהתעללות בבית במשך כל שנות ילדותה – והתקשתה להיחלץ משם גם בבגרותה. "אפילו כשהיא התאהבה והחליטה להתחתן אביה, האיש שהיה אמור לשמוח בשבילה, ניסה להכשיל את השידוך ולמנוע ממנה לצאת מהבית".
העמותה, מציינת סער, יוצרת מעין "חבילת הישרדות מותאמת אישית" לכל פונה. בנוסף היא מקדמת את המאבק מול רשויות השלטון ומבקשת להקדיש תקציבי רווחה לטיפולים מעמיקים ומקיפים בשורדות. "80% מהנערות שעברו התעללות מינית או פיזית בבית מפתחות מחלות נפשיות, חלק גדול מהן עוברות אוטומטית למוסדות לטיפול בבריאות הנפש וכשהן מסיימות את הטיפול הן אינן יודעות כיצד להשתקם - מה שמוביל אותן לרחובות, לזנות ולסמים. משרד הרווחה ורשויות השלטון חייבים להבין שעליהם להשקיע בטיפול ובשיקום כדי שנערות אלה יוכלו לצאת ולתרום לחברה ולמדינה ולא להיהפך שוב לנטל", אומרת סער.
לדבריה, רק חמישה אחוז מבני הנוער שחווים פגיעה בתוך המשפחה מצליחים להשתקם. "אני התחלתי מאפס. לא ידעתי אם אהיה מאלה שמצליחים. אחרי שבניתי את עצמי מחדש, נזכרתי שכשהייתי ילדה הייתי מדמיינת חלון קטן בחדר וכנפיים שאוכל לעוף דרכו החוצה. החלטתי שאקים את העמותה כדי להעניק כנפיים לאלפי נערות אחרות".