בגדים עושים אותי שמחה. אני קונה רק בגדים שמקרינים את תכונות האופי האמיתיות שלי ומספרים מי אני. אבל לא תמיד הייתי ככה: פעם קניות היו בשבילי נחמה, סם מהיר. בכל פעם שהיה לי רע על הנשמה, השופינג תמיד היה שם.

חייתי בהכחשה, ואפילו הסכומים שירדו מכרטיסי האשראי שלי בכל חודש לא היו רמז מספיק עבה בשבילי שאני בבעיה שרק הלכה והחמירה. הייתי המומחית בקניות שוות. כשהיו יוצאים מבצעים חדשים, הייתי תמיד הראשונה להתייצב בחנויות. הייתי קונה את אותו הפריט בכמה צבעים, כדי שחס ושלום לא יחסר לי צבע כלשהו בארון, ומגיעה לקופה נרגשת. בכל יום שישי הייתי מבלה בשוק באופן קבוע ויוצאת עם שקים לאוטו. הייתי מגיעה הביתה, ובשקט שלפני שהילדים חוזרים מבית הספר מודדת את הבגדים החדשים, מסדרת אותם לפי צבעים, יושבת על המיטה ומסתכלת עליהם באהבה. חברות היו עולות אלי לרגל לארון לקראת אירוע ואני הייתי מאבזרת אותן מכף רגל עד ראש, לא מרגישה בכלל את חסרונם של הפריטים שהשאלתי במלתחה שלי.

באותה התקופה יועצת הנישואים שלי סיפרה לי שלבעלי לשעבר מאוד הפריע ללכת בבית ולהיתקל בכל מקום בפריטי ביגוד. הוא קרא לי אוגרת, אמר שאיבדתי שליטה. לא אשכח את הרגע הזה בו אמרתי לה – "ולמה את חושבת שאני קונה כל כך הרבה? אני עצובה מבפנים כל יום, אני בוכה בכל יום בדרך למשרד. רק כשאני מתלבשת ומחמיאים לי אני מרגישה יפה, הבגדים הם הדרך היחידה שלי להרגיש חיה". היא הקשיבה וסיכמה במשפט אחד: "לצערי, נירית, את מכורה".

איך מבדילים בין סתם אישה שאוהבת קניות לבין מכורה? ההבדל הוא בכמה את מוציאה על בגדים בחודש, האם את קונה כפול מכל דבר, האם את רכישות באינטרנט נותנות לך הרגשה מופלאה, האם את מבקרת בדואר כל שני וחמישי לקבל משלוח, האם זה פוגע לך בזוגיות? בעיניי בן זוגי לשעבר הייתי טרוריסטית שהשתלטה באיומי אקדח על חשבון הבנק ופשוט רוקנה אותו ללא הכר.

אחרי שנפטרתי מהמלתחה שלי הרגשתי כאילו ירדתי עשרה קילו

אחרי שהתגרשתי, עברתי מבית פרטי גדול לדירת ארבעה חדרים. ארון הבגדים החדש שלי היה בגודל ארון הנעליים הקודם, והאסימון התחיל ליפול. כשארזתי היו לצדי חבריי הטובים ואפילו הם היו בשוק מכמות הפריטים שהצלחתי לאגור: גם אם הייתי מחליפה ארבעה לוקים בכל יום במשך 365 ימי השנה, עדיין לא הייתי מגיעה לניצול של 40 אחוז מהארון שלי.

תרמתי שקים. איזה שקים, ארגזים. שכנות, חברות, תרומות לחב"ד, לנוער בסיכון. כולם קבלו את שאריות המלתחה המרשימה שלי. פתאם הרגשתי קלה, כאילו ירדתי עשרה קילו. היי – אני נירית, והייתי מכורה לקניות.

היום, אחרי ארבע שנים בריאות, המרתי את המחלה לעבודה בריאה, מנשימה ומתקנת. אני סטייליסטית, ואני קונה עם הלקוחות שלי בהנאה, בהתאמה, בייחודיות, בהכרה מלאה שכדאי לקנות רק אם זה הולך להיות פריט שינוצל כראוי. אני עדיין נהנית מחוויית הקנייה - אך בדיוק מופלא.

כשאני מגיעה לארונות של הלקוחות שלי אני רואה לא פעם את עצמי. כל אחת, מסיבותיה שלה, לא זוכרת כמה שפע יש לה בארון, כמה בגד הוא עולם ומלואו, כמה הוא משקף אותה ולו רק מכיוון שהיא בחרה בו להיות חלק ממלתחתה - בין אם בטעות, בירושה, בכוונה או במתנה. כל אחד מהפריטים בארון מספר סיפור שלם עם המון תתי פרקים על העבר, ההווה והעתיד שלה.

הארון של כל אחת מאיתנו מורכב מהפריטים שהיינו במידה שלהם פעם, מהפריטים הסנטימנטליים שקשה לנו להעיף, מהפריטים שאנחנו חורשות עליהם - ומהפריטים החדשים שאנחנו קונות. זה מה שמביא את רוב הנשים לנצל רק כ-50% מתכולת הארון שלהן. נקו את המיותר והשאירו רק את הפריטים שעושים לכן טוב על הלב - ואז תחוו את הרגע הזה שבו תתאהבו בארון שלכן מחדש.