"זה קשה להיות כלבה פה"
המעודכנת ביותר שמשווקת את הסלנג הפוגעני היא הזמרת לילי אלן שהשיקה ממש עכשיו את הסינגל "Hard out Here" שכל כולו מתבסס על הביץ' הידועה לשמצה. תאמינו או לא, מדובר דווקא במחאה. והדרך שלה למחות היא פשוט להשתמש במילה בכל שורה שרק התאפשרה לה בשיר. "אם אספר לך על חיי המין שלי, תקרא לי זונה. כשגברים מדברים על הכלבות שלהם, אף אחד לא מתרעם". חזק, הא? אבל אז לא יכולתי להתעלם מהפזמון המדבק שמזמר: "זה קשה, זה קשה, זה קשה להיות כלבה פה". אבל רגע, חשבתי שהסכמנו שלקרוא לעצמנו כלבות זה רע, הלא כן?
איך שלא יהיה, לילי אלן ודאי לא לבדה בכל הנוגע לשירים על ביצ'יות. ייאמר לזכותה שהיא עוד מנסה לעשות בזה שימוש ציני, דבר שביונסה בכלל לא טורחת לעשות. היא סתם חושבת שזה מגניב. במרץ השנה, היא הציגה פרומו לאלבום החדש שלה, עם שיר הלל לעצמה לו קראה "Bow Down Bitches" ("השתחוו כלבות"). ובו היא שרה: "אני יודעת שכשהייתן ילדות קטנות חלמתן להיות חלק מהעולם שלי. אל תשכחו את זה. תכבדו את זה. תשתחוו כלבות". למרות שאני מעריצה את ביונסה, די נגעלתי. אני מודה.
איטס בריטני ביץ'
אולם, הראשונה שעשתה מזה היסטוריה והפכה את הדיבור הכאילו מגניב בשיר מיינסטרים היא לא אחרת מאשר בריטני ספירס בשיר "Scream and Shout" , אותו ביצעה עם וויל איי אם. אני מודה, הייתי צעירה, נלהבת וגם אני פיזזתי על רחבת הריקודים לשיר הקצבי והכה מגניב. אבל בכל פעם שבריטני כינתה את עצמה ביצ'ית, העין שלי התעוותה בצורה מטרידה. אחר כך היא המשיכה גם עם "תעבדי כלבה" (Work Bitch) כי הרי בלי הכינוי המבזה, איך נוכל למצוא את המוטיבציה בתוכנו לעשות משהו בכלל? אגב עוד לפניה הייתה גוון סטפאני ששרה ב"What you Waiting for" את משפט המופת: "יה זונה מפגרת". אחלה תמריץ, הא? אז זהו שלא.
אבל רגע, זה לא נגמר בשירים של כוכבות. מה עם "הביצ'ית שגנבה לי את הלוק" - הפינה מ"משטרת האופנה" של !E שמשווה בין שתי כוכבות שהתלבשו אותו הדבר, או הטיפים של מגזין קוסמופוליטן לדרכים בהן נוכל להתלבש כמו ביצ'ית לוהטת בשנת 2014. בעוד ג'ואן ריברס נהנית לבזות נשים אחרות ולכנות אותן שמנות, רזות או פשוט לא שיקיות מספיק כדי להיראות על השטיח האדום, היא רק מוכיחה שהיא הביצ'ית הראשית בתעשייה, ובניגוד למה שהייתן חושבות, היא גם מאד גאה בתואר הזה.
דונט קול מי ביץ', ביץ'
לזה גם מתווספות אינספור דוגמאות שעושות כל כך רע לדימוי שלנו: מהדרך בה נראינו השנה בטלוויזיה ובפרסומות, ועד לטוורקינג הבלתי פוסק וגינוני הפורנו של מיילי סיירוס.
אני כבר רואה את זה בא. את כל אותם אנשים שיקומו ויאמרו שאין לי חוש הומור, שזה סתם סגנון דיבור ולא צריך להתרגש מכל דבר. אבל למילים יש כוח, והרבה מאוד. הגיע הזמן שנהיה סלחניות יותר כלפי עצמנו וכלפי נשים אחרות. שימו לב שבעוד אנחנו נהנות להכפיש אחת את השנייה ובעיקר את עצמנו בשמות גנאי במסווה של קוליות - ניכר שהגברים, בלי ידיעתם אפילו, מרוויחים מהדימוי העצמי הדפוק שיצרנו (אין מצב שאת באמת נהנית מזה שקוראים לך כלבה, נכון?) וגם מקבלים מכך אישור לכנות אותנו בצורה כזאת בעצמם.
בפועל, הגברים ממשיכים להתחזק בזמן שהדימוי העצמי שלנו הנשים הולך מן הפח אל הפחת. לא מספיק שגם ככה אנחנו כל היום שופטות את עצמנו שאנחנו שמנות/מכוערות/רזות מדי/חסרות סקס אפיל/בעלות ירכיים גדולו מעוטרות צלוליט, אז עכשיו אנחנו גם ביצ'יות בוטות, נטולות עכבות ובעיקר כאלה שכולם וכולן נהנים לשנוא. אבל היי, זה מה זה מגניב.
אז לא, זה לא מגניב בכלל. אני יכולה לחשוב על כל כך הרבה דברים הרבה יותר מגניבים מזה. למשל לפרגן לחברה - קול, הא? איך שלא יהיה, בואו רק נסכם שאף אחד לא יעז לקרוא לי ביצ'ית. ובינינו, זה יהיה נחמד אם גם תפסיקו לקרוא אחת לשני ככה. אישה לאישה כלבה זה כל כך ישן ובעיקר לא מגניב.
>> אישה לאישה כלבה: למה נשים שונאות נשים?
>> את תהיי כלבה בדיוק כמו אמא שלך