1. כל שנה אני קונה דגל חדש, יש לי כבר אוסף די מכובד.
2. משתדלת מאוד לקנות איזה דגלון בצמתים אם יוצא, שיהיה סמלי.
3 כחול ולבן זה כל כך לא הצבע שלי וכל כך 1948.
4. אני לא חוגגת את יום העצמאות. אני הולכת בצעדת הזיכרון לנכבה.
מה דעתך על השירות בצה"ל?
1. זה הדבר הטוב ביותר עבור כל ישראלי – חוויה חד פעמית שאסור לפספס.
2. אין ברירה, זה משהו חייבים לעשות.
3. זוועה. שנתיים של סיוט על דקרון.
4. את מתכוונת לדעתי על השירות בצבא הכיבוש?
מה את יודעת על העיר שבה את חיה?
1. הכל: ההיסטוריה, הגיאוגרפיה, מספר בתי האב. נראה לי שהפכתי פה כל אבן ואבן.
2. מי ראש העיר ואיפה ממוקם בית יד לבנים.
3. את השם שלה, את הזמן שלוקח לי לצאת ממנה בפקקים, את כמות הערסים ואת העובדה שבחיים לא אגדל בה את הילדים שלי.
4. עיר עלק, כל המדינה הזאת מעברות.
עם איזו חברת תעופה את טסה לחו"ל?
1. רק עם אל על. אני מרגישה שם הכי בבית בעולם.
2. אומרים שהכי בטוח בחברות הישראליות, אז זה עדיף בעיני.
3. רק לא אל על, אין שם מסכים אישיים לכל נוסע בטיסות ארוכות והדיילות מגעילות.
4. אני מעדיפה לטוס באייר טורקמניסטאן ולנחות נחיתת חירום בערב הסעודית מאשר להיות תקועה עם ישראלים על מטוס אחד.
כשאת עושה שופינג, את מעדיפה כחול-לבן או תוצרת חוץ?
1. רק תוצרת ישראל. לא רק שיש לנו מוצרים נפלאים, מישהו צריך לסייע לתל"ג.
2. זה תלוי במחיר – אם הישראלי יותר זול, בטח שאני אקח אותו.
3. רק בסופר. האופנה פה די מכוערת.
4. כולם פה גנבים בני גנבים. זין אני אקנה מהם.
1. שמחה וגאווה גדולה.
2. הקלה.
3. עצב קל.
4. רצון עז לחתוך ורידים, לשתות כדורים ולדפוק גם אחד בראש.
איך תבלי את יום העצמאות?
1. הופעה וזיקוקים בכיכר המרכזית בעיר, סרטי בורקס ומנגל עם כל עם ישראל.
2. אני מתכוונת לצאת לטיולים בארץ ישראל היפה.
3. נשארת בבית, ככה אני אספיק לראות את כל העונה האחרונה של "אבודים".
4. עובדת. ככה זה כשאת חיה בארה"ב וטוב לך.
1. פירות וירקות ארצנו, חומוס, פלאפל וארוחת בוקר ישראלית. זה האוכל הכי ביתי שיש.
2. ג'חנון של שבת בבוקר עם כל המשפחה.
3. מקדונלדס – אבל רק בסניפים הכשרים.
4. פירות ים, סושי, חלב ובייקון. סליחה, את החלב אני שותה אחרי הבייקון.
מה דעתך על בר רפאלי?
1. מכעיס אותי מאוד שהיא לא עשתה צבא. אני לא יכולה לסלוח לה על זה.
2. למרות שהיא לא עשתה צבא, היא מביאה לנו אחלה כבוד.
3. איזה גוף יש לה שתמות.
4. הצליחה רק כי החליטה לעזוב את הארץ. עשתה בשכל. וגם שנפטרה מהמבטא.
1. מאוד מתרגשת ומיד הולכת להגיד שלום. כל ישראל אחים.
2. מנסה להקשיב. אולי זה מישהו שאני מכירה ויש בפיו רכילות עסיסית?
3. קצת נבוכה.
4. מתחילה לדבר אנגלית ומסתלקת מהמקום. רק חסר לי שיקשרו ביני ובין הניאנדרטלים גונבי הברזים האלה.
האם הצבעת בבחירות האחרונות?
1. ברור שכן, אם לא נצביע – לא נשפיע.
2. כן, למרות שלא כל כך היה לי למי.
3. רציתי, אבל היה תור מטורף וסייל עוד יותר מטורף.
4. בטח שכן. אבל בסוף דודי מליץ לקח. שערורייה!
כעת, חשבי את התשובות וקראי את התוצאות:
11-22: את פטריוטית בכל רמ"ח איברייך. ישראל חשובה ויקרה לך, את מחוברת למקומות הקדושים בה ומודעת למחיר שיש לשלם כשאת חיה בארץ הזאת. אין מצב שתרדי מהארץ, את הטיולים שלך תעדיפי לעשות בנגב במדבר או ביער בצפון, העיקר להרגיש את האדמה ולחוש את עם ישראל במלוא הדרו. את מלח הארץ של בחורה, או שאת ממש ממש פוחדת מטיסות.
23-33: את חיה בישראל וחולמת על ניו יורק סיטי. טיול ארוך בחו"ל יעשה לך טוב, אבל ברור לך שהשורשים האמיתיים שלך הם בארץ. את הילדים ומשפחתך תרצי לגדל כאן, כמו שהורייך חינכו אותך, אך את לא הולכת באמונה עיוורת אחר ארץ ישראל היפה. את מודעת לעובדה שישראל היא המדינה שלך אבל יש בה גם הרבה מאוד פגמים.
34-44: את גרה בחו"ל. זנחת את כל מה שהכרת. את מרוויחה בדולרים, או ביורו, אוכלת חמץ בפסח, בולסת בכיפור והכותל היחיד שאת מכירה זה העיצוב המיוחד שעשית בווילה הפרטית שלך בלוס אנג'לס. תעדיפי למות לפני שהילד שלך ילך לצבא ותעדיפי שהוא ישתכר למוות בקולג' של פלצניים. מדי פעם, את מתקשרת להורים בחולון אבל לא מצליחה לדבר איתם את השפה הזאת שנקראת עברית. את לא פטריוטית, למעשה, את פסע מלהיות אנטישמית. אבל את יודעת לחיות את החיים ביג טיים.