דומה שלאחרונה כל מי שרוצה לומר משהו, דבר ראשון מתפשטת. ברור שעירום שמתקשר באופן אוטומטי לסקס מוכר, אך האם הוא באמת מתבקש? כנראה שהצלמת האמריקאית, קטרינה ברקר אנדרסון, מאמינה שכן. זו החליטה ליצור פרויקט צילום חדש במטרה "להפוך את העירום לנורמלי" ולהאיר על הבעיה שיש לנשים מורמוניות שמופיעות בפרויקט בנוגע לקודים הנוקשים של צניעות בקהילה. אנדרסון עצמה משתייכת מאז ומתמיד לקהילת "כנסיית ישו המשיח של קדושי אחרית הימים" והחליטה להשיק את פרויקט "נשים מורמוניות חושפות" (Mormon Women Bare) ביולי השנה ומאז צברה יותר מ-30 מתנדבות מורמוניות שהסכימו להתפשט ולהצטלם.
"מחאה נגד מערכת שאמרה להן להישאר מכוסות וזהירות"
כדי להבין עד כמה חתרני ומהפכני אקט זה, חשוב להבין כי קהילת המורמונים ידועה בתור שמרנית ונוקשה. היא מונה כ-12 מיליון איש בעולם, מתוכם מעל 5 מיליון בארה"ב בלבד, ונוסדה בשנת 1830. חברי הקהילה מכנים את עצמם "נוצרים" אך אינם משתייכים לזרם הנצרות האורתודוכסי, קתולי או פרוטסטנטי. מבין הקיצוניים בכנסיה המורמונית ישנם אשר מקיימים מנהגים משונים ביניהם פוליגמיה. באופן כללי, בין המנהגים העיקריים של המורמונים נמצאים הטפה מיסיונרית, אמונה בנביאים מודרנים, קבלת התנ"ך, הברית החדשה וספר מורמון כספרי קודש, הימנעות מאלכוהול, קפה ותה, אמונה בשילוש הקדוש וכמובן צניעות ועוד.
"אני יודעת שהתמונות יכולות להיות כלים מאד חזקים לשינוי", אומרת בת ה-30 על פי הדיווח של הדיילי מייל. "עבור נשים שבחרו להצטלם מדובר בביטוי אמנותי שעוזר להן להשיב לעצמן את הגוף שלהן בזמן שהן מוחות על מערכת שאמרה להן שעליהן להישאר מכוסות וזהירות". אנדרסון מקווה שאנשים יביטו בתמונות "עם ראש ולב פתוח", אומרת שהרעיון לפרויקט עלה בשנת 2012 בעקבות מספר דיווחים בנוגע לצניעות של התרבות המורמונית. "סיפור אחד שהופיע במגזין הילדים של הכנסייה עסק בילדה קטנה שלבשה חצאית ללא טייטס ובכך מביישת את חברתה משום שאין זה לבוש צנוע דיו. מקרה נוסף ביקר סטודנטית שלא התאפשר לה להיבחן משום שהג'ינס שלה היה צמוד מדי. כמו כן, ציור שהופיע במגזין של הכנסיה שונה כדי שלמלאכים בציור יתווספו שרוולים. "אחרי ששמעתי על הסיפורים האלה ואחרים, התחלתי להיות מאד מתוסכלת יותר ויותר".
"הפרויקט שווה את הסיכון"
לטענת אנדרסון, בעלה תומך בה מאד בפרויקט ("הוא האוהד הכי גדול שלי") והיה לה חשוב לענות על כמה מהשאלות הגדולות שהציקו לה דרך הצילומים בפרויקט, ביניהן השאלה: "למה תרבות הצניעות של הכנסייה המורמונית נהייתה כל כך מוגזמת בשנים האחרונות ומה אפשר לעשות לגבי זה?" למרות שישנה אפשרות שהקהילה שלה לא תראה בעין יפה את הפרויקט, אנדרסון אומרת ש"זה היה מאד פשוט למצוא מתנדבות. אני חושבת שכל מי שהתנדבה התחשבה באפשרות הזאת באופן רציני, אבל בסופו של דבר החליטה שהפרויקט שווה את הסיכון. נכון לעכשיו, אף אחת לא ננזפה על ידי ראשי הכנסייה. אני מאד מקווה שזה יישאר כך. אני חושבת שהפרויקט הוא לחלוטין אמנותי ואינו מצריך משמעת מצד הכנסייה".
אנדרסון מקווה שהתמונות שלה ירגשו גם נשים מחוץ לדת שלה. "עבור נשים, לראות נשים אחרות שאינו מושלמות אבל מהממות ביופיין זה משהו מאד מחזק", היא אומרת. "אנחנו מופצצות בסיבות להרגיש אשמות בגוף שלנו. רוב הדימויים שאנחנו רואות של הגוף הנשי הם של נשים רזות מאד, מאד 'אידיליות'. במציאות, אין הרבה מאתנו שמתאימות לאידיאל הזה. זה לא מציאותי להניח שכולנו נהיה רשות ומפוסלות עם חזה עומד וללא צלוליט. נשים מכל הגדלים, המידות והגילאים מדגימות שהגוף שלהן לא צריך להיות מושא לבושה ושאפשר לחגוג אותו ולכבד אותו".
אנדרסון מנסה להראות בפרויקט מגוון גילאים, סוגי גוף, אתניות וגזעים שונים, אולם מודה שהיו קשיים בדרך. "מכיוון שאני גרה ביוטה, למצוא נשים כהות עור היה קשה. גם למצוא נשים מעל גיל 50 היה לא פשוט למרות שיש לי כמה מתנדבות שאצלם בקרוב". אנדרסון אומרת שהיא זכתה לשפע של תגובות אישיות וחיוביות כלפי הפרויקט והיא מרגישה שהוא עוד ימשיך. "אני מקווה שנשים יהיו סלחניות יותר כלפי עצמן והגוף שלהן, ושגברים יבינו שנשים הן לא אובייקט, אפילו אם זה בעירום. אני רואה את הפרויקט הזה בתור חגיגה של נשים והמבנה האנושי. אני מקווה שאחרים יראו זאת כך גם כן".
>> תפסיקו לגרום להשמנת יתר להיות נורמלית!
>> גוף מפלסטיק: חצי ברבי, חצי אישה
mako נשים: מחכות לך בפייסבוק