בגיל 32 מאיה עשת הספיקה כבר לשחק בתפקידים ראשים ומשניים בסדרות בנטפליקס, לככב בפסטיבלים ולפקוד את השטיח האדום יחד עם מיטב הסלבס בהוליווד – אבל לקח לה שנים רבות להיפטר מהפחד המתמיד שבכל רגע החלום יגמר.
"לרגע קצר הרגשתי שהגשמתי חלום, ואז הגיעו חודשים בלי עבודה וחשבתי לעצמי 'אוי ואבוי, זה נגמר, אני לא אופיע יותר בשום מקום ואף אחד לא ידע מי אני'. עם הזמן לומדים להתנהל והיום יש לי מספיק ביטחון ורזומה כדי לדעת שאני עוד אעבוד", היא מספרת היום בראיון ל-Mako. "כשאני רואה את הפנים שלי בנטפליקס אני חושבת 'וואי, איזה מגניב. אלפי אנשים רואים את זה, זה מטורף', אבל אחר כך חוזרים לאודישנים, לתקופה בלי עבודה, ולמחשבה על מתי יגיע הדבר הבא".
אחד הפרויקטים הגדולים בהם השתתפה, הסרט "נשים מתות מהלכות" שביימה הגר בן משה, מגיע לישראל השבוע. בסרט, העוסק במספר נשים בארה"ב שנגזר עליהן עונש מוות, היא משחקת אסירה שרצחה את הוריה לאחר התעללות ממושכת. "אני משחקת את בקי, בחורה טקסנית שעברה התעללות נוראית. ההורים שלה היו אונסים, מסממים ומכים אותה במשך שנים. בסופו של דבר היא רצחה אותם ביחד עם האהוב שלה, אבל הם נתפסו", מתארת עשת.
בקי מתועדת ברגעיה האחרונים, כשהיא משוחחת עם השומרת שלה על חייה. "היא הייתה מפוחדת אבל מלאת תקווה וזה מה שנורא נגע בי בדמות. היא אומרת לשומרת 'אני צריכה להיות יפה בהוצאה להורג כי אני הולכת לפגוש את האהוב שלי בגן עדן', היא רואה במוות תקווה של חיים טובים יותר מהחיים שלה כיום", היא מתארת ומוסיפה, "התחברתי לכך שגם בקרבה אל המוות היא עדיין חיפשה את היופי והאהבה בעולם".
מגיל 12 שחקנית לנצח
עשת גדלה במשפחה שחיה ונשמה משחק. אבא שלה ניהל את בית הספר למשחק ניסן נתיב בירושלים ופתח את תיאטרון האינקובטור, ואמה הייתה שחקנית בתיאטרון הבימה ומלמדת היום משחק. "בגיל תשע התחלתי כבר לדובב ובגיל 12 מלהקת פנתה לאבא שלי כשחיפשה ילדים לסרט בשם 'עבדי השם'. עברתי אודישן, שיחקתי בסרט והתאהבתי בתחום", היא נזכרת ומדגישה, "בגיל 12 הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות לנצח".
"כשהגעתי לאל.איי שלחתי רזומה ותמונות שלי ב-300 מעטפות ל-300 סוכנים שונים. מתוכם חזרו אלי רק שניים, כשאחד מהם היה רמאי ועם השני חתמתי"
היא למדה במגמת תיאטרון בתיכון לאומנויות בירושלים, ובגיל 18 טסה ללמוד משחק בניו יורק. "כשסיימתי אחרי שלוש שנים החלטתי לעבור ללוס אנג'לס. חלמתי לעבוד בהוליווד, בטלוויזיה ובסרטים", היא מספרת, "כשהגעתי לשם שלחתי רזומה ותמונות שלי ב-300 מעטפות ל-300 סוכנים שונים. מתוכם חזרו אלי רק שניים, כשאחד מהם היה רמאי ועם השני חתמתי".
היא התחילה מהתחתית. "לא היו לסוכנות שלי קשרים טובים. קיבלתי בתחילת הדרך שלי תפקיד בהצגה עליה קיבלתי תשעה דולר לשעה בלבד". לאחת מההופעות שלה הגיעה מארשה מקמנוס, מי שלימים הפכה למנהלת האישית שלה. "העוזרת שלה יצר איתי קשר בפייסבוק ואמרה לי שמארשה רוצה לפגוש אותי, ושהיא מייצגת שחקנים גדולים כמו סת רוגן וג'ים פרסונס. זו הייתה התגשמות של סיפור הוליוודי ממש".
התפקיד ה"אמיתי" הראשון שלה היה בסדרה שצולמה לקומדי סנטרל. "הייתי בלחץ אטומי ולא ידעתי מה לעשות, מתתי מפחד. בסופו של דבר האודישן היה יותר טוב מהמשחק עצמו", היא מודה, ומתארת כיצד עם הזמן החלה לצבור ניסיון. "השתתפתי בקליפ של הזמרת שר ובסדרה בשם 'זאב צעיר'. לשם כבר הגעתי עם יותר ביטחון ולאט לאט נרגעתי".
גם כוכבים הולכים לשירותים
את אבק הכוכבים ההוליוודי היא לא חווה כמו שאולי היינו מדמיינים. "את שדרת הכוכבים בהוליווד אני אישית לא אוהבת, היא מלוכלכת ורועשת, אבל יש קצת תחושה של אבק כוכבים ודברים מרגישים אפשריים. בשנתיים הראשונות שלי בתעשייה, משנת 2012, הייתי נוסעת באוטובוסים וזה היה מזוויע, כשבזמנו לא היה לי סמארטפון אלא אנדרואיד עם מסך קטן, ולא היה אובר או גט טקסי. זה הרגיש כמו חיכוך באבק כוכבים שמשאירים אחורה באגזוז על הכביש, ולא אבק כוכבים מנצנץ".
"כשאני רואה את הפנים שלי בנטפליקס אני חושבת 'וואי, איזה מגניב. אלפי אנשים רואים את זה, זה מטורף', אבל אחר כך חוזרים לתקופה בלי עבודה ולמחשבה על מתי יגיע הדבר הבא"
ככל שהתקדמה בתעשייה, המצב השתפר. "זה לא זוהר בהתחלה בכלל אבל עם הזמן קצת יותר. וגם אז, אתה עדיין חי חיים רגילים כי גם הכוכבים הם אנשים רגילים בסוף", היא מדגישה ומרחיבה, "אני כן פוגשת היום אנשים שהם כוכבים אבל גם הם אנשים – יש להם רגעים שהם הולכים לשירותים, שהם מתביישים או עייפים".
החיים עצמם רחוקים ממה שנראה מרחוק. "החיים שלי לא בהכרח זוהרים. נכון שהייתי בשטיחים אדומים, אנשים עוצרים אותי ברחוב כדי להצטלם ואני מתראיינת, אבל בסופו של דבר זאת עבודה. אני עדיין עושה אודישנים ומקבלת הרבה דחיות. עדיין אין לי את בית החלומות שלי בבוורלי הילס או בסנטה מוניקה, ואני עדיין חיה בשכירות", היא משתפת.
אחד האתגרים הקשים במקצוע לדבריה, הוא ההתמודדות עם אי הודאות. "אין ממש שגרה, אנחנו חיים מאודישן לאודישן ואז מפרויקט לפרויקט, ויש המון אי ודאות. אני לא יודעת מה יהיה הדבר הבא שאני אעשה, אבל אני מנסה למלא את הזמן בדברים שקשורים למקצוע. אי ודאות זה מצב מאוד קשה נפשית וגם כלכלית".
בסוף שנת 2018 המצב החל להתייצב עבורה. "קיבלתי תפקיד ראשי בסדרת של נטפליקס שנקראת Nightflyers, ומאז המצב הכלכלי רגוע והפרויקטים ממשיכים להגיע. אני מרגישה שהגשמתי חלום ואני יודעת שזה לא פשוט, כי יש המון אנשים שחולמים על כך וצריך הרבה מאוד מזל", היא אומרת.
ומה לגבי העתיד? "כמובן שיש חלום על אוסקר ושטיחים אדומים, אבל כרגע החלום הריאלי הוא לעבוד יותר בחו"ל וגם בארץ, כי ישנם פרויקטים יפים רבים כאן ובאתי מכאן. אני שואפת להמשיך בדרך בה אני הולכת עכשיו".