View this post on Instagram
ב-13 בספטמבר 2018 נעצרה ד"ר קיילי מור-גילברט מאוסטרליה, שהייתה נשואה לישראלי רוסלאן חודורוב, בשדה התעופה בטהרן שבאיראן. כעת היא מספרת על חוויותיה משנתיים ושלושה חודשים בכלא האיראני - ועל הגילוי המכאיב שחיכה לה כשחזרה הביתה לבעלה.
מור-גילברט בילתה בסך הכל 804 ימים בכמה מבתי הכלא הגרועים ביותר בעולם, תחת תנאים בלתי נתפסים. "בכלל לא קלטתי שאני ממשיכה לכלא כשעצרו אותי", סיפרה האקדמאית האוסטרלית בשיחה עם מיה פרידמן בפודקאסט No filter. "חשבתי, אוקיי, זו אי הבנה, אני אסביר להם שלא עשיתי שום דבר רע, אני אראה להם שאני חפה מפשע, הם יחקרו אותי, ואז הם ישחררו אותי לעלות על המטוס בחזרה לאוסטרליה. אז שיתפתי פעולה... הייתי תמימה".
לאיראן הגיעה מור-גילברט לצורך כנס עבודה, וכשהגיעה לשדה התעופה במטרה להמריא חזרה הביתה נעצרה על ידי הרשויות. סיבת מעצרה היא ככל הנראה עצם העובדה שהייתה נשואה אז לישראלי, מה שהביא את ממשלת איראן להאשימה בריגול לטובת ישראל, ובהמשך גם לנסות לגייסה לריגול בשטח ישראל לטובת איראן.
בכלא הוכנסה מיד לבידוד. "כשהכניסו אותי לתא המבודד, נתנו לי מדי כלא להחליף ופשוט חשבתי שזה חדר החלפה למדים", היא אומרת. "זה היה כל כך קטן. אפילו לא עלה לי בראש שאני אצטרך לישון שם. לא היה בו חלון, לא אור טבעי. היתה רק מנורה שדולקת 24 שעות ביממה בתקרה, נורת לד חזקה מאוד. בלי רהיטים, בלי שום סוג של גירוי". מור-גילברט מספרת כי היא מניחה שהתנאים הקשים נועדו לייסר את האסירים ולשבור אותם לקראת החקירה.
View this post on Instagram
כאשר היו השומרים מלווים אותה אל השירותים, היו מכסים את עיניה על מנת שלא תראה את המסדרונות וחלקים אחרים של המתקן. היא קיבלה ריבוע אחד של נייר טואלט. "אם הייתי מבלה שם יותר מ-30 שניות, הם היו דופקים בדלת וצועקים עליי. ללכת לשירותים הייתה חוויה טעונה בפני עצמה".
מור-גילבטר מספרת כי אחד הקשיים הגדולים ביותר בשהותה במתקן הכליאה היה ימי הוסת: "אוי אלוהים, זה היה סיוט", היא אומרת לפרידמן בפודקאסט. "בעיקרון, איראן לא מאמינה בטמפונים. קשה מאוד להשיג טמפונים באיראן כי הם מאמינים שהם מבתקים את בתוליה של האישה. הרעיון הזה כל כך נפוץ עד שהרבה אסירות אחרות האמינו שאף גבר לא ירצה להתחתן עם אישה שמשתמשת בטמפונים". במקום זאת, היא מספרת, קיבלו הנשים "פדים נוראיים, ענקיים ועבים שנראו כמו רפידות בריחת שתן עבור קשישים".
מור-גילברט מספרת שכדי לברוח מהמציאות הקשה היא נהגה לחשוב על מילות שירים, להיזכר בזכרונות ילדות ואפילו לדקלם את לוח הזמנים של הכלא.
בגידה כפולה
עם שחרורה מהכלא בסוף שנת 2020 בעסקת חילופי אסירים, חזרה מור-גילברט לאוסטרליה. בשלב הזה היא כבר ידעה מה מחכה לה בבית, או יותר נכון מה לא מחכה לה: בעלה דאז ניהל רומן עם המנחה שלה לדוקטורט. "זו הייתה בגידה כפולה", היא אומרת היום בראיון, "זה היה די מוזר... שני אנשים שלעולם לא הייתי מחברת יחד, למען האמת. זה היה קשה לבליעה. כמו שאמרתי, ידעתי שהנישואים הסתיימו, אז זה לא שחזרתי הביתה וציפיתי שהוא יחכה לי שם ושאנחנו פשוט נתחבק ונחזור לנישואים שלנו ולחיים ביחד. מה שזעזע אותי לא היה זה שזה נגמר, אלא איך שזה נגמר".
אך מור-גילברט מעידה כי היא לא נוטרת טינה לבעלה וחברתה לשעבר: "זה מה שזה. ואת יודעת, אני מאחלת להם את כל הטוב שבעולם. כאילו, אני לא יודעת אם למערכת יחסים שהתחילה בנסיבות כאלה יש אי פעם איזושהי תקווה קלושה לשרוד, אבל אני לא מרירה. המשכתי הלאה ואני לא מתעניינת במה שהוא עושה".
היא מעידה כי התקופה שבילתה בכלא מהווה עבורה סוגיה עכשיו כשהחלה לצאת שוב עם גברים: "אני באפליקציות היכרויות מאז שנה שעברה, והיו לי כמה חוויות מצחיקות ומוזרות מאוד כי מן הסתם לא אמרתי את האמת – לא ציינתי את השם האמיתי שלי או את זה שהייתי באיראן או משהו. ובהחלט היו לי את השיחות האלה, 'אוי, הסגר שהיה במלבורן ב-2020, כמה נורא זה היה', ואני חייבת לקבל החלטה – להמציא סיפור או לא?"
היום היא כבר לא מתביישת בעברה: "אני מאוד פתוחה. אני שמחה לדבר על כל דבר. בימים אלה, אם מישהו יפנה אליי עם שאלות, אני פשוט אענה ישר".