"אנחנו שואפים לעבוד בעבודה שאנחנו נהנים ממנה, וזה בדיוק מה שאני עושה"

"הייתי עולה למשמרת של שבע שעות כל יום. מתלבשת, מתארגנת ומחכה מול המחשב שמישהו יכנס לצ'אט. הגברים נכנסים לאתר ובוחרים מתוך תפריט של בנות את מי הם רוצים. חלקם רק מבקשים לדבר, חלקם מבקשים לראות ציצי וחלקם מבקשים שתגעי בעצמך. מגיעים לשם אנשים עם פטיש לצרכים, אנשים שרוצים שאני אדבר אליהם כמו לכלבים ואנשים שרק נכנסים כדי להשפיל אותי. אנשים נורמטיביים, בעלי משפחות, ממעמדות גבוהים ונמוכים, חרדים שמספרים לך שיש להם חיים כפולים, הורים לילדים, אנשי עסקים. עשיתי את זה שנה וזה היה מתיש, ואז שמעתי בפעם הראשונה על אונליפאנס".

כשהתחיל משבר הקורונה ק' (השם המלא שמור במערכת) התגוררה בדירת שותפים בגבעתיים, מלצרה והתחילה את דרכה כסטודנטית. "התחילו לסגור מקומות, לאט-לאט הפסיקה העבודה והבנתי שאני צריכה לחפש כיוונים חדשים", היא מספרת. "הגעתי לאתר ישראלי של מצלמות סקס ואמרתי יאללה, אני אשלח מייל, מה אכפת לי. מהר מאוד חזרו אליי, התחלתי לעבוד בזה והבנתי שזה סבבה. גם ככה שופטים אותי שאני אדם מיני, אז למה לא לעשות מזה כסף?".

"אין סצנת פורנו בארץ. יש מעט מאוד בנות ישראליות שיוצרות תוכן פורנוגרפי בפנים גלויות ולא תחת זהות בדויה. אין אף אחת שמצלמת את עצמה עושה סקס עם הפנים והשם שלה ומפרסמת את זה"

במשך שנה שלמה עבדה במצלמות עד שהבינה שמספיק לה. "הרגשתי שאין לי שליטה על התוכן, שאני עושה את אותם הדברים כל הזמן ושאני קצת כמו בגן חיות - יושבת ומופיעה כשמישהו מסתכל. באותו שלב התחיל הדיבור על אונליפאנס. התחלתי עם זה וזה פשוט התפוצץ. התחברתי לקבוצות, התחלתי להעלות סרטונים ואנשים עפו על זה. עד היום לא מאמינים שאני ישראלית. אנשים חשבו שאני גבר שמפיץ סרטונים".

"מתחילה להידלק עם הפרטנר שלי ואז אנחנו שמים מצלמה ומצלמים"

האונליפאנס, רשת חברתית לשיתוף תכנים אקסקלוסיביים בתשלום, קיימת כבר שנים - אבל לישראל הגיעה לפני כשנה וחצי. אחרי קארדי בי ובלה ת'ורן התחילה הרשת ללכוד גם את כוכבות הביצה המקומית, וכשעדן פינס הודיעה שהיא פותחת עמוד באונליפאנס, היה ברור שמשהו גדול קורה. תמורת תשלום שנקבע על ידי המפרסמים מקבלים הגולשים גישה לתמונות בעלות אופי מיני, ובתקופת הקורונה האפשרות להרוויח כסף מפרסום תמונות בקלות הפכה את האפליקציה ללהיט. תמצאו שם גם סלבס מן השורה הראשונה וגם שחקניות פורנו שמעדיפות להרוויח באופן עצמאי ולא לעבוד תחת חברות הפקה מפוקפקות - אבל רוב המפרסמים באתר הם אנשים אנונימיים לחלוטין, בדיוק כמו נ' - החברה מהשכבה, השכן מהבניין או ההיא שעבדה איתך פעם במסעדה.

רובם המוחלט של התכנים באתר הם בעלי אופי מיני. אחת לתקופה מודיעה הנהלת אונליפאנס שתאסור על פרסום של תוכן פורנוגרפי, אבל המשתמשים מוחים וההחלטה מתפיידת, או לכל הפחות לא נאכפת. ק' מנהלת עמוד אונליפאנס עם 3,000 עוקבים, כשבאינסטגרם עוקבים אחריה כ-11 אלף איש נוספים. היא אושיית רשת פר אקסלנס עם קהל עוקבים שמזהה אותה ברחוב ("אנשים כותבים לי לפעמים שהם ראו אותי ברחוב אבל התביישו להגיד שלום. אני תמיד אומרת להם שחבל שהם לא אומרים היי, זה נחמד"). רק שאצלה לא תמצאו שיתופי פעולה עם חברות מסחריות, תמונות ממסעדות או מחופשות חלומיות - אלא רק אותה, את עצמה, ושוב פעם אותה – הולכת עד הסוף.

"כשהכרתי את אונליפאנס הבנתי שאין סצנת פורנו בארץ", היא אומרת, "ירדן לסרי או אילנוש נמצאות תחת הקטגוריה 'עירום מרומז או אמנותי', אבל יש מעט מאוד בנות ישראליות שיוצרות תוכן פורנוגרפי בפנים גלויות ולא תחת זהות בדויה, בדמויות או עם פאות. אין אף אחת שמצלמת את עצמה עושה סקס עם הפנים והשם שלה ומפרסמת את זה".

איך זה עובד, בעצם? במה זה שונה מהמצלמות?
"זה לא שאני יושבת ומחכה ללקוחות, אני מתחילה להידלק עם הפרטנר שלי ואז אנחנו שמים מצלמה ומצלמים. זה גם הרבה יותר ריאליסטי. אני יכולה להעלות לאינסטגרם סטורי מאיזה בר עם שמלה שחורה, ובאונליפאנס שלי אפשר לראות מה קרה עם אותה שמלה בסוף אותו ערב".

"קים קרדשיאן התפרסמה בגלל קלטת סקס והיום אף אחד לא זוכר את זה. זה מהדברים האלה שיכולים לצוץ בהמשך החיים. זה חלק מהביזנס, זה אחד הסיכונים שאני חיה איתם. לכן זה לא לכל אחת"

בסרטונים שלה היא מקיימת יחסי מין מלאים עם פרטנר קבוע, כשהפנים שלה חשופות ושלו מכוסות. "אנשים נכנסים לאונליפאנס כדי לראות אותי, הוא לא העניין בסיטואציה", היא אומרת.

זה הכי חשוף שיש, את לא מפחדת שיהיו לזה השלכות?
"לא הייתי אומרת שזה מפחיד. מעולם לא הייתי אדם שמתכנן את החיים. האקס שלי תמיד היה שואל אותי איפה נהיה עוד חמש שנים, מה עם ילדים, מה עם בית, ואני פשוט חיה בהווה ורואה לאן החיים מובילים אותי. קים קרדשיאן התפרסמה בגלל קלטת סקס והיום אף אחד לא זוכר את זה. זה מהדברים האלה שיכולים לצוץ בהמשך החיים ואת לא תאהבי את זה, ואם את פותחת אונליפאנס את צריכה לקחת בחשבון שהתכנים שלך יודלפו בשלב כזה או אחר. זה חלק מהביזנס, זה אחד הסיכונים שאני חיה איתם. לכן זה לא לכל אחת".

הסביבה שלך יודעת שזה מה שאת עושה?
"החברים הקרובים שלי ידעו על המצלמות, תמיד הייתי מספרת במה אני עובדת, זה לא משהו שאני מסתירה. היום אם מישהו שואל, אני אומרת אונליפאנס. את החבר שלי הכרתי כשכבר עבדתי באתר של המצלמות, אז הוא הכיר אותי כבר בתוך העולם הזה. יש מעט אנשים מיוחדים שמכילים את זה - הוא אחד מהם, וזה עובד לנו. ההורים יודעים שאני עושה משהו שקשור לעירום אבל אנחנו לא ממש בקשר אז הם לא בעניינים. אני לא מקבלת ביקורת מהסביבה הקרובה, אבל היא קיימת".

"אני מינית, ככה אני חיה, וזו גם העבודה שלי"

מחוץ לאתר, בחיים האמיתיים, קשה לנחש במה היא עוסקת. יש לה יופי מהפנט, עיניים עמוקות וחכמות, שיער ארוך שחור ולראיון היא מגיעה בשמלה פרחונית ועקבים ורודים שממש לא מפריעים לה לסחוב את הקורקינט הענק שלה בקלילות ממקום למקום. בגיל 19 היא החליטה שמה שהיא צריכה זה זוגיות. "חיפשתי מישהו שיכיל אותי, שיספק את האהבה שהייתה חסרה לי בבית, ואז הכרתי את החבר הרציני הראשון שלי. הכרנו באפליקציה והיינו יחד שבע שנים ואפילו היינו מאורסים. גרנו יחד, עבדתי בעבודה משרדית, היו לנו כלבים, הכל היה הכי רגיל, אבל איפשהו אחרי שלוש שנים דברים התחילו להיסדק. בן הזוג שלי התחיל לקנא לי, הוא לא אהב שיצאתי עם חברים, הוא היה מחטט לי בטלפון והוא הפך להיות פרנואיד. הרגשתי כלואה. כשמישהו לוחץ עליי זה רק גורם לי עוד יותר לרצות להשתחרר, אז עשיתי הגדלת חזה, קניתי מכונת קעקועים ונפרדנו. הייתי בת 24, עברתי לגור עם שותפים, התחלתי לצאת עם אנשים, ופתאום גם גיליתי שאני נהנית מסקס".

פתאום?
"תמיד ידעתי שאני אדם מיני. בבית שלי סקס אף פעם לא היה מדובר, ואמא שלי גידלה אותי בתפיסה שסקס זה רע ואסור, אבל אותי זה תמיד עניין. אחרי הפרידה נכנסתי למסע גילוי וגם כסטודנטית לאמנות התעסקתי המון במיניות, היה לי פרויקט צילום בו צילמתי את כל הפרטנרים שלי אחרי האקטים והם היו מצלמים אותי. המרצה שלי ממש אהב את העבודה, אבל כל הזמן הרגשתי שבעיניי הסביבה זה לא 'בסדר' שאני אישה שאוהבת סקס ומדברת על זה וככה התחושה של הבדידות והאאוטסיידריות המשיכה. מצד אחד גיליתי את המיניות שלי, אבל מצד שני יזמתי הרבה מפגשים רק בשביל להפיג את הבדידות. לא באמת רציתי להיפגש עם הבחורים האלה, רק רציתי לא להיות לבד, אז הגעתי עם זה לנקודות לא טובות".

ניצלו את הפגיעות שלך?
"לא באותה תקופה. כשהייתי בת 18 הייתה לי חוויה שלקח לי זמן להבין שהיא הייתה אונס. הכרתי מישהו שהיה מבוגר ממני בעשור. זו הייתה אחת החוויות המיניות הראשונות שלי. הוא אסף אותי מהבית ונסענו אליו כי הוא אמר שיש לו בית ריק, וכשהגענו הוא ממש כפה את עצמו עליי. אני זוכרת ששכבתי שם והדבר היחיד שחשבתי זה 'הוא צריך להחזיר אותי הביתה, אני צריכה לעבור את זה כדי שהוא יחזיר אותי הביתה'. לא רציתי להיאבק, וכשחזרתי לא סיפרתי על זה לאף אחד, מיד התחלתי להדחיק. אני לא זוכרת כלום מהרגע שנכנסתי הביתה. הכל מהאירוע הזה נמחק. אם היה לי את השם שלו היום - הייתי מגישה עליו תלונה".

נתונים מובהקים מכמות גדולה של מחקרים דווקא יראו שאפשר בהחלט להכליל בין פגיעה מינית לבין כניסה לתעשיית המין, והם מצביעים על כך ש-70%-90% מהנשים בזנות נפגעו מינית בצעירותן ולא הגיעו לעיסוק הזה מתוך בחירה חופשית. ק' ממקמת את עצמה באופן נחרץ בעמדה של חלק מעובדות תעשיית המין, המתעקשות כי זכותן להשתמש בגופן לשם פרנסה; מנגד, מנסים ארגוני הנשים להסביר מדוע מושגים כמו חופש והסכמה מתבטלים כאשר יש עליהם תג מחיר.

יש בתעשייה הזו צדדים מאוד הרסניים.
"אני מרוויחה אלפי דולרים בחודש. אני הבוסית של עצמי, בלי בימאי או מנהל שיגידו לי מה לעשות, ויש צרכנים שבאים לצרוך את התוכן שלי. אונליפאנס מאפשרת להרבה מאוד יוצרות, בעיקר נשים, לעשות את התוכן המיני שלהן כמו שהן רוצות ואיך שהן רוצות בלי שמעורב בזה ניצול של גורם חיצוני. השאיפה שלנו בחיים אמורה להיות לעבוד בעבודה שאנחנו נהנים ממנה, וזה בדיוק מה שאני עושה. אני לא מרגישה שאני עושה משהו רע שפוגע במישהו".

הנרטיב על הסטודנטית לאמנות שאוהבת מין ומתפרנסת ממנו בכיף שלה שנוי מאוד במחלוקת, אבל זה לא מטריד את נ' והיא מגדירה את עצמה גם כאישה פמיניסטית. "בעיניי העובדה שאני אישה מינית ושאני לובשת את המיניות הזאת על השרוול שלי זה הדבר הכי פמיניסטי שיכול להיות. אנחנו כנשים נהנות מסקס ואין בזה משהו אנטי פמניסטי. אני לא אתיימר להגיד שאונליפאנס זו פלטפורמה פמיניסטית, אבל בחיים הפרטיים שלי אני בחורה מינית. ככה אנשים סביבי מכירים אותי, ככה אני חיה, וזו גם העבודה שלי".

העבודה שלך תורמת לנרמול של חיפצון של נשים, מה שתורם לתרבות האונס, בין היתר.
"אנחנו חיים בעולם ובחברה בה גברים מחפיצים נשים. לכל מקום שאני אלך אליו אנשים יסתכלו עליי. אני רוצה להאמין שאולי לא לנצח נהיה חברה מחפיצה, הלוואי שלא, אבל זה המצב כרגע. אז אם גם ככה העולם הזה פועל בצורה דפוקה - למה לא לעשות מזה כסף? בין אם אני אעשה אונליפאנס ובין אם לא, זה לא ישנה את זה. אני מוציאה את התועלת שלי מהמציאות שאנחנו חיים בה בצורת זה שאני עושה את מה שאני אוהבת ומקבלת על זה תשלום".

את אוהבת את זה, אבל את בכל זאת מבקשת על זה כסף.
"אף אחד לא עושה את זה בהתנדבות. אני נהנית מזה, אני שלמה עם זה לחלוטין, אבל אני עושה את זה כי זה מכניס לי כסף לחשבון הבנק ואני משקיעה בתוכן שלי כי אני רוצה שזה יכניס לי יותר כסף. מבחינתי כרגע האונליפאנס שלי זה הבייבי שלי, וככל שיהיו לי יותר אמצעים אני אוכל להביא תוכן ברמה יותר גבוהה. זה הפרויקט שלי, אני ממש אול אין".