שלושה סרטים יצולמו השנה על האופנאית ששחררה את הנשים – גבריאל קוקו שאנל. הקולנוענית אן פונטיין בחרה באודרי טוטו (ששיחקה את אמלי) כדי להציג את שאנל שלה, זו שקדמה למעצמת ההוט-קוטור שסחררה את העולם, בסרט "קוקו לפני שאנל". הקולנוען דניאל תומפסון מכין סרט ביוגרפי עם כריסטופר תומפסון, בעוד וויליאם פרידקין ("הקשר הצרפתי", "מגרש השדים") מתעניין בסיפור האהבה בין קוקו שאנל לאיגור סטרווינסקי, המלחין הרוסי הנודע ב"שאנל וסטרווינסקי". את קוקו שלו תשחק אחת הפרזנטוריות של אופנת שאנל, אנה מוגלאליס, שהיא גם השחקנית החביבה על קארל לגרפלד, מעצב שאנל הנוכחי. שלושה סרטים על נתחים שונים מחייה של המעצבת שעשתה מהפכה עוד בחייה וגם היום מצליחה לשגע את צרפת והעולם כולו.
לא תלוית זמן
היה זה כנראה רק עניין של זמן עד שהפרויקטים הקולנועיים יבשילו לצאת. ראשית התרחשה בצרפת "מגפת ספרות שאנל" כשטובי הביוגרפים תפרו שתי וערב סביב חייה המורכבים של המעצבת המהפכנית. ואכן סרטה של אן פונטיין מבוסס על ספרו של אדמונד שארל-רו "יוצאת הדופן". אבל חשוב לדעת שהחל משנת 74' צרפת מוצפת בביוגרפיות שאנל. כרגע אפשר לספור 12 כאלה, בין השאר "המראה של שאנל" מאת פול מוראנד, "שאנל סיפרה לי..." של לילו מארקנד ו"רוזנת הגסטאפו" מאת סיריל אדר. וידם של הסופרים הצרפתים עוד נטויה.
"הייתי בת 20 כשקראתי את 'שאנל סיפרה לי...'", מספרת אן פונטיין שמצלמת בימים אלה בצרפת את הסרט הגדול ביותר על המעצבת. "שמעתי הרבה על 'המראה של שאנל' של פול מוראנד. טבעתי ב'שקרים של שאנל' של לואיז וילמורין כי קוקו המציאה את חייה בכל פעם שהחיים הקודמים שלה לא מצאו חן בעיניה. כל זה מאוד משחרר".
אן פונטיין מעריכה שההתעניינות המתעוררת של עולם הקולנוע בדמותה של שאנל קשורה להלכי הרוח העכשוויים שהמעצבת היטיבה לייצג בחייה וביצירתה: "שאנל היא אוטודידקטית, אנדרוגנית ופרה-פמיניסטית. היא תמיד כיוונה לצד הפרקטי של החיים ולפעמים הפכה את הגברים לחפצים". אולי פונטיין מתכוונת למשפט שאמרה שאנל בזמנו לכריסטיאן דיור: "אני אוהבת אותך, אבל אתה מלביש נשים כאילו היו כורסאות". שאנל, שנפטרה בשנת 71', ידועה כאופנאית ששחררה את הנשים מכבלי המחוכים והבגדים הכבדים והלבישה אותן בחצאיות מתנופפות ובבגדים קלים ללבישה. "זו בפירוש דרך להציג לקהל דמות שהיא לא תלוית זמן. שאנל היא מעצבת של מודרניות מוחלטת" אומרת מאריקה גנטי, מנהלת ארכיון הבגדים של חברת שאנל.
הסגנון של שאנל עדיין אקטואלי בעולם האופנה של ימינו, ובשנים האחרונות יש חזרה לשנות ה-70, שבהן עיצבה. היא למעשה האישה שהגדירה את מה שלובשות היום נשות העולם במערב. שאנל יצרה אופנה אקזיסטנציאליסטית מצד אחד ושימושית מצד אחר. מאחר שבתקופת חייה הראשונה לא היו לה אמצעים, היא מצאה פתרונות זולים כדי להתמודד עם סיטואציות יומיומיות כמו תפירת פיז'מה ובגדי רכיבה. כחלק מחברה שיקית ונשית היא הסתדרה עם גופה הגברי. כל זה הפך למהפכה שנקראת היום "מהפכת שאנל".
מבט מחורר
הסרט "קוקו לפני שאנל" של פונטיין זוכה לתמיכת חברת שאנל ולזו של קארל לגרפלד, המעצב שהציל את הבית לאחר מותה של המעצבת. עד לרגע שבו לגרפלד לקח את החוט והמחט והנהיג מהפכת שאנל מודרנית, אף אחד מהמעצבים שעמדו בראש הבית לא הצליח להחזיק אותו מבחינה כלכלית עם הראש מעל המים. לגרפלד איפשר לפונטיין לפתוח את הארכיונים שלו ואף עיצב עבור הסרט בגדים תקופתיים.
הבחירה באודרי טוטו, מי שמזוהה עם דמותה של אמלי פולאן, הייתה ברורה לפונטיין: "כמו שאנל הצעירה, לאודרי יש כוח אדיר בגוף שברירי והמבט השחור של שתיהן מחורר את מי שהן מתבוננות בו. הרצון שלי לצלם את הסרט היה תלוי כולו באודרי, כי כשראיתי אותה מולי הרגשתי שהיא שאנל. הן מאוד דומות פיזית והיא גם ידעה שתשחק אותה ביום מן הימים". נוסף לתפקיד ההיסטורי, ממתק נוסף שנפל בחלקה של טוטו הוא להיות הפרזנטורית של בושם שאנל 5. אחרי ניקול קידמן, ונסה פאראדי וקיירה נייטלי, גם טוטו תזכה באביב הקרוב, עם יציאת הסרט, להצטלם לפרסומת של הבושם.
מעבר לתרומתה הדרמטית לעולם האופנה ולתפיסת האישה בכלל, גל הסרטים על שאנל, כמו הספרים שקדמו להם, שואבים מחייה העשירים והסוערים של המעצבת. היא התייתמה מאמה בגיל 14 ומאוחר יותר ננטשה על ידי אביה. כשיצאה כאישה צעירה מבית היתומים הייתה חסרת כל ובנתה אימפריית הוט-קוטור תוך נחישות והתמדה. שאנל מעולם לא התחתנה, אך חייה כללו שורת מאהבים מרשימה של בני אצולה, הוגי דעות חשובים, ובמלחמת העולם השנייה גם קצין נאצי, האנס גונתר פון דינקלאג', שאיתו התגוררה במלון ריץ, בסוויטה שעד היום נקראת על שמה, "סוויטת שאנל". בעקבות היחסים האלה היא נאסרה ושערה נגזז. רק החברות עם וינסטון צ'רצ'יל הצילה אותה ושאנל שוחררה. היא מתה באותה סוויטה במלון ריץ בגיל 87, אחרי שהכניסה לאופנה את העור השזוף ואת השמלה השחורה קטנה.
