שוב יצאה כתבה על מישהי שכל כך אוהבת את העבודה שלה בתעשיית המין. נ', אחת מהאחוז הפצפון של הנשים שעלק אוהבות את זה, חייבת לצעוק את זה בקול רם - לדעתי, כדי להשתיק את מיליון הקולות הפנימיים. ואולי אין לה קולות פנימיים, עדיין. אולי היא באמת מאמינה בשקרים של עצמה.

אין מספיק מודעות לזנות באינטרנט. פורנו, מצלמות, אונליפאנס. זה תחום שנראה קליל, סקסי, חמוד, כאילו אפשר לצאת ממנו כל שנייה. כך הוא משרת באופן מופתי את נרטיב הסטודנטית שצריכה קצת כסף ללימודים. אבל אני פה כדי לבשר לכם שזה תחום אפל, כל כך אפל ונוראי, וממש לא יוצאים משם בקלות. זנות באינטרנט היא זנות לכל דבר. היא פוצעת וקורעת את הנפש לחלקיקים. וזה לא משנה באיזה אתר את עובדת ומי נראה לך שהבוס שלך. את לוקחת את הגוף שלך ומוכרת אותו באופן הכי ציני שיש.

"נשים שלא באות מרקע סיכוני, כאלה שחושבות שזנות זה משהו חביב וקליל לעבוד בו, נשארות בדיוק שבוע בעבודה כזו. ראיתי מיליון באות והולכות. אלה יוצאות מהר מאוד, ואני מאמינה שגם הפצע הנפשי מגליד יחסית מהר"

ואלו ממש לא סטודנטיות. היו לי די הרבה חברות בתחום. כולן ללא יוצא מהכלל (!) עברו פגיעות מיניות, ויש להן מחלות או הפרעות נפשיות כאלה ואחרות. התמכרויות לסמים, הרס עצמי, מחשבות אובדניות. אלה לא נשים ממשפחות טובות עם השכלה גבוהה ובריאות נפשית שבחרו ללכת לזנות, אלה נשים עם עבר של פגיעה והזנחה, מצוקה כלכלית ורצון תת מודע לשחזר טראומה או לתקן את העוולות שנגרמו להן על ידי תחושה מזויפת של "שליטה על המצב". נשים שלא באות מרקע סיכוני, כאלה שלא מרגישות שהגוף שלהן לא שלהן בעקבות טראומות אלא חושבות שזנות או חשפנות זה משהו חביב וקליל לעבוד בו, נשארות בדיוק שבוע בעבודה כזו. ראיתי מיליון באות והולכות. אלה יוצאות מהר מאוד, ואני מאמינה שגם הפצע הנפשי מגליד יחסית מהר.

גם נ' מודה בגלוי שהגיעה ממשפחה מפורקת בה לא קיבלה אהבה ועברה אונס בצעירותה. התיאור שלה באינסטגרם הוא alcohol abuser, כלומר היא מודה בגלוי שהיא אלכוהוליסטית. נ' אומרת בכתבה: "מצד אחד גיליתי את המיניות שלי, אבל מצד שני יזמתי הרבה מפגשים רק בשביל להפיג את הבדידות. לא באמת רציתי להיפגש עם הבחורים האלה, רק רציתי לא להיות לבד, אז הגעתי עם זה לנקודות לא טובות". זה לבד מראה את הפגיעות הגדולה הקיימת בתוכה, את המורכבות הרגשית שלה מול מין ואת חוסר היכולת לווסת את עצמה בין הרצון לאינטימיות וקרבה, לבין סקס חסר משמעות שבו היא לא באמת מעוניינת.

נ', את לא חושבת על ההשלכות, אבל הן כל כך חמורות ואת צעירה מדי מכדי להבין את זה. בינתיים את מוכרת תמונה של בחורה נימפומנית שעובדת בתעשיית המין כי היא, הו, כל כך חרמנית ואוהבת להיות זונה. אפילו אם בגיל 35 תביני את עומק המצוקה שלך, ותזעקי לשמיים על הטעות הנוראית שעשית, האם ישכחו לך את הדברים שנאמרו? אני מתפללת בשבילך שכן. 

"שנאתי כל רגע. שנאתי כל לקוח. שנאתי את עצמי ואת החיים"

נ' "לא מרגישה שהיא עושה משהו רע שפוגע במישהו". מעבר לפגיעה העצמית החריפה שעוד תתגלה לך עם השנים - את פוגעת בי! בי ובעוד מיליוני נשים בתעשיית המין, שבשבילן זה משהו קשה ושטני והן מתביישות להופיע בעיתונים, ובצדק.

כשאני עבדתי שנאתי כל רגע. שנאתי כל לקוח. שנאתי את עצמי ואת החיים. חוויתי דיסוציאציה מוחלטת מהגוף, ועבדתי עד שהייתי נכנסת לדיכאון אובדני ואז הייתי צריכה כמה חודשים להתאושש כדי לחזור לעבוד. בזמנו הרגשתי שאין לי ברירה, ואני עד היום חושבת שלא הייתה לי ברירה. ברגע שיכולתי, יצאתי. 

"בכל פעם שאתה רואה פורנו אתה שותף לאונס. בכל פעם שאתה נכנס לאתר מין אתה שותף לאונס. בכל פעם שאתה עוקב אחרי מישהי באונליפאנס אתה שותף לאונס"

מאוד כואב לי שגברים שמתביישים שהם הלכו לזונות, מדברים על חשבון ה"פורן-האב" שלהם בפייסבוק כאילו זה כלום. וגם נשים תומכות ברעיון שבני זוגן יראו פורנו, כי אחרת הן יחשבו לקרציות, קנאיות ופמינאציות. אבל חשוב מאוד להבין: בכל פעם שאתה רואה פורנו אתה שותף לאונס. בכל פעם שאתה נכנס לאתר מין אתה שותף לאונס. בכל פעם שאתה עוקב אחרי מישהי באונליפאנס אתה שותף לאונס.  

נ', את והאחוז הקטן של ה"אני מתה על תעשיית המין", שמדברות בגסות צינית ואבסורדית מלאת שקרים נלוזים על הרצונות והצרכים המיניים שלהן, כדי לסבר את האוזן של הזנאים - אתן מנציחות סטריאוטיפים מונפצים של מה זה לעבוד בתעשייה. אני לא שופטת אותך בכלל על העבודה עצמה - הייתי שם. אבל אף פעם לא נתתי לזה לגיטימציה, אף פעם לא חשבתי שטוב לי ונחמד לי, ובטח לא יצאתי עם זה לתקשורת.