למרות שאופנה הייתה כאן מאז ומעולם, פעם עוד אפשר להתחמק ממנה. כל מה שבחורה הייתה צריכה לעשות כדי לצמצם את האוברדראפט הוא לבטל את המנוי ל"ווג", להימנע מביקורים במרכזי קניות, ולהסיט את המבט בכל פעם שדוגמנית חיוורת נגלתה אליה במלוא צלעותיה משלט חוצות איילוני. היום כבר אין לאן לברוח. לאופנה אין סבלנות שתזכרי בה בטיול למילנו, האופנה רוצה להיכנס לך לסלון, להכיר את המשפחה וללמד את אחיינך הפעוט לומר "הוט קוטור" עוד לפני שהוא נגמל מחיתולים.
"פרויקט מסלול", "הטופ מודל הבאה", "מה לא ללבוש", ו"איך להראות טוב בעירום" הן רק שלולית בים הסדרות האופנתיות המציף את מחוזותינו. ובזמן שבארץ שוקדים על חיקויים כחול לבן, הדוד סאם כבר רוקח עבורנו את מגפת סדרות האופנה הבאה. ותודה רבה ליוטיוב.
למה לי אופנה עכשיו?
קשה לשים את האצבע על הרגע המדויק שבו החלה המהפכה, אבל אפשר לומר שהעיסוק באופנה על גבי המסך הקטן קיים מאז שנות החמישים. תחילה היו אלה סרטוני הפרסומת שניסו להטיף לעקרת הבית המשועממת על חשיבות הטיפוח והדגשת הסילואט, ולאחר מכן הגיעו תשדירים קצרים ותעמולתיים-משהו, מעין "60 שניות על המראה החדש" בין תוכנית לתוכנית. לטלוויזיה הישראלית הגיעו התכנים האופנתיים רק בשנות השישים המאוחרות, עם פינה קצרצרה בסוף מהדורת החדשות המרכזית, כיאה לנושא שאינו ברומו של עולם. אבל העולם, מתברר, שינה את סדר העדיפויות שלו במרוצת השנים.
בישראל של 2009 כמעט בכל שעה ביום ניתן למצוא לפחות ערוץ אחד המשדר תכני אופנה וסטייל. תוכניות הבוקר מפנות נתח שידור נדיב לגיבוביו של הסטייליסט התורן, תוכניות בידור דואגות לארח לפחות דוגמנית אחת בפאנל, ואפילו סדרות מקור לא חוסכות תקציב על אקססוריז שווים. ועוד לא דיברנו על מבול ההפקות הדוקומנטריות שסיפקו לנו בשנה האחרונה: "האמת על מידה 0", "הכניסה לאנורקטיות בלבד", "תעשה לי בוטוקס" ועוד – כולן עוסקות בכמיהה הבלתי מתפשרת שלנו להתחשל למידות הנכונות ולהיראות מהודקות היטב. האם העיסוק באופנה ודימוי גוף מעיד על הבנה עמוקה יותר של אסתטיקה ועליית מדרגה במודעות העצמית שלנו, או שפשוט נהיינו שטחיות יותר?
על התשובה אולי אפשר להתווכח, אבל דבר אחד ברור: סדרות אופנה זה עסק משתלם. למרות שהפקתן אינה זולה, קל מאוד להשתיל בהן מסרים שיווקים בוטים. רוצה להשיג את המראה חתלתולת הקולג' של בלייר מ"גוסיפ גירל"? אין בעיה. זארה ו- H&M כבר הכינו לך מלתחה שלמה על טהרת החצאיות הסקוטיות. נדלקת על המגפיים של לורן קונרד מ"הוליווד הילס"? באינטרנט מחכה לך מלתחה מפורטת של כל פריט שנלבש העונה (ועוד בחלוקה לפרקים ודמויות!).
בארץ, לעומת זאת, קצת קשה לאתר מלתחה טלוויזיונית שתריץ אותנו לסניף הקסטרו הקרוב. האם זה בגלל שעדיין לא נמצאה מקבילה ישראלית ראויה להיידי קלום, או שאולי זה משום שעיצוב כשלעצמו לא באמת מעניין אותנו, אלא אם כן הוא מגיע באריזת ריאליטי צבעונית ומרשרשת? כך או כך, הזכיינים המקומיים ממשיכים לחפש את הנוסחה המנצחת, כזו שגם תדיף ניחוח בינלאומי של סטייל וגם תדבר לקהל הרחב. בקיצור – דרושה ביצת זהב אופנתית ומסחרית במיוחד.
מפיקי טלוויזיה: מייק איט וורק
אז החדשות הטובות הן שאחרי "המהפך", "המראה", "הדוגמניות" ו"בעירום מלא", מגיעה אלינו סופסוף הגרסה הישראלית של "פרויקט מסלול". מדובר בפורמט אמריקאי מצליח העוקב אחר ניסיונם של מעצבים מתחילים לעמוד באתגרי אופנה גרנדיוזיים (שמלת חתונה ביומיים, מישהו?) תחת מרותם הנוקשה של אושיות מובילות בתחום. החדשות הרעות הן שהצצנו בפרומונים שרצים על המסך בערוץ 2 ומיד התעורר בנו ספק רציני לגבי יכולתו של הפורמט הציוני להיכנס לנעליים המקוריות. "גם מי שמעולם לא למד עיצוב "אבל 'יש לו את זה בידיים' וחולם להיות המעצב הבא של ישראל, מוזמן להתקשר", כתבו במסמך האודישנים ב"רשת". ובכן, תהיי בטוחה שטים גאן ונינה גרסיה לא היו מתפשרים על כישרון בלבד.
"פרויקט מסלול" האמריקאי מתהדר בקאסט מקצועי של בוגרי בתי ספר לאופנה, שמטרתו לשמור על רף מקסימלי בענייני תפירה עילית. אפילו כריסטיאן סיריאנו, ילד הפלא שכבש את העונה הרביעית, התמחה בבית האופנה של ויויאן ווסטווד לפני הגעתו לתוכנית. אז כנראה שכמו שטיירה בנקס הייתה חוטפת קלקול קיבה אם הייתה מציצה בפרק של ה"דוגמניות", כנראה שעדיף שגם היידי קלום לא תזפזפ לצ'אנל טו. אולי בננו טכנולוגיה ומערכות נשק אנחנו מתקדמים, אבל באופנה ישראל היא עדיין שכונה.
הדשא של השכן ירוק בקבוק העונה
אבל לא צריך להתמרמר, עדיף פשוט לעבור ערוץ. לאמריקאים יש דוגמניות גבוהות יותר, סיילים ארוכים יותר ותמיד יש מה לראות בטלוויזיה. תוסיפי לזה את העובדה שאחת מבירות האופנה העולמיות נמצאת ממש בלב היבשת ותביני איך לא חשבנו על "גוסיפ גירל" קודם. מה לעשות, יש דברים שפשוט עובדים הרבה יותר טוב באנגלית, וזאת כנראה הסיבה שלנצח נעדיף לחכות לסדרות אופנה תוצרת חוץ מאשר להתפשר על חיקויים. אז איזו סחורה אופנתית מרשרשת טרם נחתה על מסכינו?
אם חשבת שהשילוב של ריאליטי ואופנה ממכר, הרי ש"סטייליסטה" צריכה להירשם כמנת יתר. התוכנית, שעלתה בארה"ב באוקטובר אשתקד וכבר יוצאת לסיבוב שני, היא מעין פרפראזה על "השטן לובשת פראדה": עשרה מתמחים צעירים מנסים לרצות את גחמותיה הפרועות של אן סלוואי, עורכת מגזין האופנה הנחשק ELLE, על מנת לזכות במשרת עריכה חלומית ו"להשתלב בתעשייה". הדרך לשם רצופה אתגרים ברמות מבוכה משתנות, אבל כוללת גם הרבה תלבושות מעלפות ומשרדים שופעי סטייל. אם את מוכנה להתפשר על תרגום ורזולוציה, תוכלי לצפות בעונה הראשונה של סטייליסטה במלואה ביוטיוב. מילה שלנו: הבגדים בסרט הרבה יותר יפים, אבל כשיש לך תשעה פרקים לרייר עליהם, הכמות לוקחת את האיכות בסיבוב.
זה היה ביתי
יש משהו בקונספט של כליאת אנשים מוכשרים להחריד בחלל סגור. עובדה, אנחנו הספקנו לספור כבר שלוש (וחצי) סדרות שנופלות לקטגוריה הזאת: "פרויקט מסלול" (ובגרסתה הבריטית הסמי חדשנית "פרוג'קט קאטווק"), "טופ דיזיין", ו"פאשן האוס".
טופ דיזיין היא סדרה מבית היוצר של רשת "בראבו", מעין "פרויקט מסלול" למעצבי פנים. למרות שהקונספט כבר הוכיח את עצמו בעבר, הבלוגרים ומבקרי הטלוויזיה טוענים שטופ דיזיין לוקה באנמיה קלה ומעוררת כיסופים להיידי וטים. נורא רצינו לשפוט בעצמנו, אבל בראבו הסירה את כל הפרקים מיוטיוב. מילא, עיצוב פנים הרבה פחות מרגש מנעליים.
"פאשן האוס", לעומתה, לא מנסה להתחכם. הצופים רוצים פרויקט מסלול? אז זה מה שניתן להם. הסדרה מושתתת על צוותי מעצבים המרכיבים יחד קולקציה שלמה (בפרויקט מסלול התחרות היא אינדיבידואלית לחלוטין). פרט לעניין הזה, ניכר כי הסדרות דומות כשתי טיפות אולסן. הסיבה? מעברה של פרויקט מסלול לערוץ מתחרה. כדי למלא את המשבצת החסרה החליטה רשת בראבו להגיש לצופה את אותה הגברת בשינוי אדרת, ולהחזיק אצבעות שהרייטינג לא יצנח לרצפה. כרגע הפרויקט נמצא בשלבי הפקה מתקדמים, והפאשן האוס היחיד שמככב ביוטיוב הוא טלנובלה טראשית במיוחד. אנחנו היינו ממתינות בסבלנות.
פרויקט בזבוז
אז אחרי שז'אנר המעצב/סטייליסט/אדריכל נולד נטחן עד דק, השכילה רשת בראבו להבין שהרבה יותר קל להביא סלב קיים מאשר לייצר אחד על פני עשרה פרקים. לפיכך העלתה הרשת בספטמבר האחרון תוכנית דוקו ריאליטי המגשימה את מאווייה של כל נערה חומרנית: להציץ לחייה הראוותניים של הסטייליסטית הידועה לשמצה רייצ'ל זואי. אחרי שהנהיגה את חזון העצמות היבשות בקרב לקוחותיה, מתפנית זואי לעשות מה שהיא עושה הכי טוב: שופינג. בפרויקט של רייצ'ל זואי היא עושה לפעמים גם סטיילינג, ולעיתים נדירות אף מכניסה לפיה מזונות מוצקים. כדי לחזות באטרקציה מדי שבוע תצטרכי להעתיק את מגורייך לארה"ב, כיוון שכרגע הצפייה ביוטיוב חסומה. לא נורא, גם טיפים מפי כוהנת הסטייל הגרומה הם בבחינת מציאה.
עכשיו בתנור
ולקינוח רשמי לעצמך את העדכון הבא: בשנה הקרובה מתכננת בראבו להפיק לא פחות משמונה סדרות אופנה חדשות. רגע לפני שאת יורדת מהארץ חשוב שתדעי שלא כולן באמת עוסקות בבגדים ששווה למות למענם. למעשה, מבין התקצירים המעורפלים ששחררה בראבו לתקשורת הצלחנו לאתר רק סדרות בודדות שראויות לקוצר הרוח שלך.
הראשונה היא "פאשיונליטי"(Fashionality), תוכנית שבועית בת שעה המנסה ליצור שיח אינטלקטואלי בענייני אופנה ותרבות הפופ. בפועל זה אומר שההפקה תנסה לגרום לציידי טרנדים ומכתיבי דעת קהל להסביר למה אפור הוא השחור החדש בלי להשחיל "לייק" ו"דה" מדי כמה משפטים.
התוכנית השנייה שלכדה את עניינו נקראת "Celebrity Sew-Off", ואי אפשר לתרגם אותה לעברית בלי לחרב את משחק המילים החינני. מה בעצם קורה שם? תחשבי רוקדים עם כוכבים, רק מעל מכונת התפירה. סלבריטאים שכבר ראו ימים זוהרים יותר, יצוותו למומחים שילמדו אותם עקרונות בסיסים בעיצוב, במטרה להשיק ליין שיישא את שמם ואולי אף יציל להם את הקריירה. מוי כיף!
ולסיכום, פנינת סטייל אמיתית בים תכוניות הריאלטי המופרכות: "חשיפה כפולה"(Double Exposure), סדרת דוקו דרמה העוקבת אחר חייו של צלם האופנה והאומנות מרקוס קלינקו. נשמע כבד? בבארבו מבטיחים הרבה גלאם, כוכבי רוק ודוגמניות לוהטות. בינתיים את יכולה להתענג על תיק הצילומים שלו.