לא ברור מי קבע שסרטים תקופתיים הם בהכרח סרטים שנשים אוהבות. האם אלו התלבושות הגדולות מהחיים שהוציאו להם את השם הזה? הפאות המגוחכות? הגיבורות, שלא משנה כמה חזקות יהיו, עדיין יוותרו לעד בריטיות מעצבנות ובכייניות? מכל מקום, כשהלכתי לראות את "הדוכסית" עם הגבר שלי, ניסיתי להוכיח שזה ממש לא ככה. אבל הוא, רק שמע "דוכסית", מיד הפך ל"הנמלט". אז הושבתי אותו לצידי בכוח, קניתי לו את הג'ארה הכי גדולה של פופקורן שהייתה במקום וביקשתי ממנו שיפסיק ליילל שמשעמם לו בזמן שאני עסוקה בדיאגנוזה קולנועית. בסוף, אגב, יצא שהוא צדק.
הדוכסית מבוסס על סיפורה האמיתי של ג'ורג'יאנה, הדוכסית מדבונשייר (קירה נייטלי), צעירה מהפנטת אשר משתדכת לנישואי תועלת עם הדוכס (רייף פיינס) – אחד האנשים העשירים באנגליה של המאה ה-18. הוא רוצה ממנה בן זכר. היא רוצה אהבה. כשהיא מיואשת מהחוקים השוביניסטיים והזוגיות נוסח רגל קרושה, היא מחליטה למרוד ומכניסה לביתה צעירה יפיפייה שהפכה לחברתה בנפש. בזמן שהדוכס החרמן לוקח את הצעירה תחת חסותו, ג'ורג'יאנה תופסת לה גם אחד, צ'ארלס גריי (דומיניק קופר), מי שעתיד להיות ראש הממשלה של אנגליה. רק שהפעם זאת אהבת אמת. האם היא תתממש? טוב, ברור לכם שלא, נכון?
על שם מה: ובכן, הדוכסית מדבונשייר. הפעם לא ניסו להתחכם עם שם הסרט ותרגמו אחד לאחד את הגרסה המקורית. כי לפעמים, דוכסית היא רק דוכסית.
יכול להיות שתתעצבני: מקירה נייטלי. בלא מעט סרטים תקופתיים נוטים ללהק שחקניות אמריקאיות שנאלצות לשבור שיניים עם המבטא הבריטי הנוקשה. אצל חלקן זה עובד טוב (גווינית פלטרו), בעוד שחלקן סתם מעצבנות אותנו (רנה זלווגר). בדוכסית ליהקו דווקא בריטית אמיתית לתפקיד, והיא עדיין מעצבנת אותנו. מאוד. בחמש דקות הראשונות של הסרט, היא מתבררת כמאולצת ומעושה. אבל אנחנו מבטיחות לך שבדיוק כמו הנחירות שלו – גם לזה תתרגלי בסוף.
אבל מאוד תאהבי: את העובדה שלקחו מישהי שטוחה לתפקיד. לראשונה מזה זמן רב לוהקה שחקנית יפהפייה ללא עוררין, אך נטולת בז'ז'ים עם נוכחות. אף לא ניצנים לרפואה. כשהיא חנוטה בכל אותם מחוכים אופייניים לתקופה שמטרתם הייתה לצמק ולחשוף, נייטלי נראית כמו ילד מאוד מאוד יפה. חיבבנו במיוחד את הרעיון שכישרון משחק עדיין מצליח לגבור על מידת חזייה. אפילו כשאת דוכסית נוטפת סקס.
אמירה אופנתית: הסרט כולו עתיר תלבושות מרהיבות ופאות מטורפות, ואם את מריירת על אסתטיקה מהסוג הזה אז רק בעבורם שווה לך לראות אותו. ויותר מזה - עולם האופנה העשיר של הדוכסית אינו תוספת מודרנית. ג'ורג'יאנה נחשבה בזמנה ל"קיסרית האופנה" על יד התקשורת ומכתיבת אופנה, בעיקר בתחום הכובעים המרשימים העמוסים בעיטורי סאטן ונוצות יען. פריזורתה המטופחת לא הייתה מביישת גרציה פולניה: כמה שיותר גבוה, ככה יותר טוב. זאת הסיבה שלאורך כל הסרט נייטלי נראית ממש גבוהה ולא בגלל הסטילטו. וסתם טריוויה לשיחת סלון: בסצינה שבה הדוכסית משתכרת, היא לובשת שמלה העשוייה מ-36 מטר של בד משי. בסיכומו של עניין מדובר בהרבה מאוד בד על ממש מעט גוף, וזה ראוי לשבח.
גב-גבר: כותבת שורות אלו אוהבת את רייף פיינס. מאוד. אבל הסרט לא עושה עימו חסד. הוא נראה מגוחך, מבוגר לגילו, מדושן ובעיקר סוטה. אז נכון שהוא מגלם כאן דמות, אבל זה לא אומר שאתה צריך להזדכות על הסקס אפיל ולהשאירו בבית. גם גרסת המאהב הלטיני, המגולם על ידי דומיניק קופר שאמורה הייתה להרטיט את ליבנו, נראתה כמו חיקוי של גבר אמיתי. חבל.
הכיני את עצמך לקראש הבא: קראת את הסעיף הקודם? אז את הקראש את יכולה לשמור ל"גאווה ותהילה", שם תקבלי גם את אדוארד נורטון וגם את קולין פארל.
את מי כדאי לך לקחת: חובבות הז'אנר בלבד.
טישו, מישהו?: יש רגע אחד שבו את עשויה לדמוע. ובשבילו, את לא באמת צריך ערימת טישו, מספיק ויש אחד על השרוול וגמרת עניין.
בשורה התחתונה: בעוד ש"נערת בולין האחרת", עוד תקופתי מהזמן האחרון, מכה בך בקרביים, הדוכסית משאירה אותך בעיקר אנמית ועם תהייה אחת מרכזית: האם הייתה כאן נקודה שפספסתי? אם כן, הנקודה היא כנראה שצריך לקרוא את הספר.