"הגברים הישראלים יכולים ללמוד להיות יותר מנומסים"
קלאודיה גלבז ליבוביץ', 27, בעלת תואר בניהול מלונאות, הגיעה מפרו עד לקריית מוצקין בעקבות אהבה. "הכרתי את אופיר בזמן שטייל בדרום אמריקה בנובמבר 2010. כשהוא חזר לארץ, המשכנו בקשר ואז אני באתי לארץ לביקור של חודשיים. אחר כך הוא עשה את הדרך אליי חזרה לביקור נוסף של חודשיים נוספים, ואז גם הציע לי נישואין".
השניים נישאו באוגוסט השנה בחתונה אזרחית במחוז סנגייה שבלימה, פרו, ועברו להתגורר כאמור בארץ. "אופיר עדיין לומד לתואר ראשון אז החלטנו לגור בינתיים בקרית מוצקין כשכל האופציות פתוחות. אחד הדברים שגיליתי דרך אופיר הוא שגברים ישראלים הם מאד מקסימים, רגישים ומחוברים למשפחותיהם, ובמיוחד נאמנים למי שהם אוהבים".
יש משהו שהגברים שלנו יכולים ללמוד מהפרואנים?
"אולי להיות יותר מנומסים. הגברים כאן מדהימים אבל בקלות אפשר לטעות ולחשוב שהם גסי רוח. מצד שני, הגברים הפרואנים יכולים ללמוד מהגבר הישראלי להיות יותר אוהבים. לחבק אותך כל יום ולומר לך דברים חמודים וקיטשיים. הגברים כאן יותר מפגינים רגשות - מה שמאד היה חסר לי בגבר הפרואני. מעולם לא פגשתי גבר כמו בעלי".
לגבי נשות ישראל, אומרת קלאודיה: "אני חושבת שהפרואניות הרבה יותר צנועות מהנשים כאן. פגשתי ישראליות מדהימות, אבל הן ללא ספק יותר ליברליות. בפרו לעולם לא נחשוב להעביר את הלילה בבית של חבר שלנו, ההורים שלנו לא ירשו זאת אלא אם כן אנחנו נשואים".
ואיך השופינג בישראל?
"לפעמים אני מתגעגעת לרשתות בלימה, כי אני יודעת איפה כל דבר נמצא. אבל כאן אני צריכה לשאול. תודה לאל שיש לי את אמא ואת אחותו של אופיר שעוזרות לי עם זה".
ומה לגבי האוכל המקומי?
קלאודיה לא מפתיעה ואומרת שהמאכל האהוב עליה בארץ הוא פלאפל. "בלימה יש מאכל מסורתי בשם פיקרונס שהוא הקינוח האהוב עליי וקנאפה מאד מזכיר לי אותו".
מה הפתיע אותך כאן?
"עד עכשיו אני אוהבת את הארגון פה, במיוחד את התחבורה",. תאמינו או לא, אבל לטענת קלאודיה - אנשים נוסעים כאן רגוע יותר. הכול יחסי, הא?
"אם את נופלת ברחוב כולם ישאלו אותך מה איתך"
מה הדבר הראשון שהפתיע אותך כאן?
"בתחילת העבודה שלי בארץ הייתי חולה במשך כשבוע, וכל העובדים שלחו לי הודעות והתעניינו לשלומי - הייתי בהלם. מי שהכי הפתיע אותי היה עופר, ראש הערוץ באנגלית והבוס שלי, שנראה לי בהתחלה מאד גברי וחסון , אבל טרח להתקשר כל יום. בצרפת הבוסים אף פעם לא עושים את זה. בכלל, אם את נופלת ברחוב בישראל - כולם ישאלו מה איתך ויגישו יד. בפריז אולי ייקחו תמונה שלך בסמארטפון ויעלו לפייסבוק וליוטיוב. זה נכון שכולם כאן נראים חזקים ואגרסיביים - אבל כשאת צריכה מישהו כולם פה בשבילך".
ומה לגבי השפה? איך מסתגלת לח' ולע'?
"בגיל 15 למדתי עברית, כך שאני מדברת מעט אבל עדיין לא יכולה לעבוד בעברית, ולכן רוצה ללכת לאולפן. אני רוצה ללמוד יותר ולהיות אישה ישראלית אמיתית!"
לבנון ולבעלה שני בנים (4, 2) ולטענתה הם מעדיפים את החיים פה מאשר בפריז. "מזג האוויר נעים אז אנחנו מבלים הרבה בחוץ, בגן, בפארק ובחוף. אנחנו מדברים בבית צרפתית ובגנים בעברית - אז זה מושלם". עם זאת, בנון מודה שהיא מתקשה לקבל את העובדה שילדיה יתגייסו לצבא. "אנחנו ישראלים עכשיו ועשינו עלייה אז הם יילכו לצבא, אבל אני מודה שזו אחת הסיבות היחידות כמעט שגרמו לי להסס להגיע אבל זה חלק מהחיים כאן ואנחנו מקבלים את זה בהבנה ואהבה. לעת עתה אני מנסה לא לחשוב על זה".
מה דעתך על הגברים כאן?
"גיליתי שני סוגים: הראשון הם הגברים הנחמדים, הפתוחים ובעלי מנטליות אירופאית. השני הם גברים מעט יותר מצ'ואיסטים ואגרסיביים, אבל למרות שאלה מאד קולניים, גיליתי שאם את נוגעת להם בלב, הם מתוקים ורכים מבפנים. מה שבטוח הגברים פה יותר יפים. אני חושבת שהעובדה שהם עשו צבא משנה אותם לטובה".
מה הכי כיף בישראל?
"השמש והים, בהחלט. אני תל אביבית, ולשמחתי האולפנים של i24news ממוקמים ממש על המים, בנמל יפו, כך שאני מתחילה כל בוקר עם הנוף המרגיע הזה. עוד דבר שלא קיים בשום מקום אחר בעולם, זה שאפשר ללכת ברחוב ולהרגיש בטוחה. כולם מאד נגישים והבחור לפנייך שהולך עם מכנס קצר יכול להיות מנכ"ל גדול. בכל מקום אחר בעולם, פריז או ניו יורק, יסווגו אותך לפי המעמד הכלכלי. זה מקסים בעיני".
מה שבבכל זאת חסר לבנון הוא השופינג. "זו נקודה רגישה. מצאתי הרבה דברים בתל אביב, אבל את הקניות האמיתיות אני עושה בפריז. שם יש יותר סטייל והנשים מאד אופנתיות ומוקפדות. הבעיה שלי עם הדברים פה שהם 'כמעט לא גמורים'. האיכות של הבגדים בפריז הרבה יותר טובה", אבל מה שבטוח, כשזה נוגע לאוכל, היא לא מתלוננת. "אני מאד אוהבת לאכול פה בשר כי זה כשר ובצרפת לא אכלנו הרבה בשר בחוץ. אני נהנית פה מאד מהמבורגרים" .
"בחו"ל אתה מרגיש כאילו אתה היחיד שיש לו חג"
כשזה נוגע לקריירה, לוסקי שמחה לציין שיש יתרון בלהיות עולה חדשה. "בכל מקומות העבודה שלי, ועבדתי בכמה מאז שהגעתי לארץ - התייחסו אלי מאוד יפה, תמיד בכבוד. הרגשתי שיש לי מה להגיד ושמכבדים את דעתי בעיקר כי אני באה ממקום שונה ולכן אני לא מקובעת על הנורמות הישראליות. זה עבד לטובתי".
הדבר האהוב עליה בארץ הוא השילוב של התרבות הישראלית והיהודית. "זאת תחושה שלא הרגשתי בלוס אנג'לס. אני גם מאד אוהבת לקום לשירים ישראלים ברדיו, וכמובן את החגים בישראל. "בחו"ל אתה מרגיש כאילו אתה היחיד שיש לו חג".
עברית שפה קשה?
"העברית שלי די טובה, למדתי כל החיים שלי ועשיתי אולפן במשך 5 חודשים. אני מסוגלת לעבוד בסביבה ישראלית, אבל ברור שהאנגלית שלי טובה יותר. זה עדיין מאד מאתגר להקליד בעברית".
מה יש לגברים הישראליים ללמוד מהאמריקאים?
"רוב הבחורים שאני מסתובבת איתם הם עולים חדשים בעצמם, אבל אני חושבת שהישראלים צריכים ללמוד מהאמריקאיים קצת על סבלנות ונחת (כמו למשל לחכות בתור, משימה כמעט בלתי אפשרית עבור המקומיים) והגברים האמריקאים צרכים ללמוד לעשות קצת יותר כיף כמו הישראלים". ואם אכן תכיר פה את בחיר ליבה, היא אומרת שהיא מקווה שילדיה יגדלו בארץ ושיתגייסו לצבא.
מה שכן, לוסקי מודה שכשזה נוגע לשופינג, אין מקום כמו הבית (הקודם). "בשנה שעברה בקשתי מאמא שלי לקנות לי מצעים מארצות הברית. היא צחקה עליי ואמרה לי, 'מליסה, אם את הולכת לחיות בישראל את צריכה לדעת איך עושים שופינג בישראל'. אני חייבת להודות שהיא ממש צודקת , אבל לעת עתה, אני עדיין עושה את כל הקניות שלי בארצות הברית. אני קצת של שופהוליק.
ומה האוכל המועדף עלייך?
"ארוחות בוקר במסעדות השונות, בארה"ב לא יודעים איך להגיש ארוחת בוקר בריאה וטעימה כמו בארץ, בכל בית קפה ניתן לקבל ארוחת בוקר עם ביצים, גבינות בשפע, סלטים, ממרחים, לחם טרי וקפה טוב. אין את זה בארה"ב".