"אומרים שאחרי שבע שנים של זוגיות מגיע המשבר הגדול הראשון. אז בעלי לקח את זה כמה צעדים קדימה: כנראה ממש רצה להיפטר ממני, אז הוא נפטר". במילים האלה, בין רבות אחרות, בוחרת אנה ריאבצב, ישראלית בת 39 המתגוררת בספרד, לתאר את הטרגדיה שפקדה אותה ממש לאחרונה. לפני חודשיים בעלה הספרדי, סראפין, פשוט קרס ומת מדום לב - ככה באמצע החיים.
סראפין בן ה-37 היה גבר צעיר ובריא ללא כל עבר רפואי שתמיד עסק בספורט, ועד היום לא ברור מדוע התרחש האירוע הלבבי. לאנה, אשתו, זה לא מאוד משנה. היא נותרה המומה וכואבת לגדל לבדה את שני ילדיהם המשותפים, ואת המחשבות והרגשות הפוקדות אותה מאז אותו היום הנורא היא מתעדת בפוסטים מקוריים מלאי הומור ורגישות אותם היא מעלה לרשתות החברתיות, בין היתר לקבוצת מאמאצחיק.
"מכירות את זה שאתן פוגשות גבר והכל זורם, ונראה שהוא ממש גבר החלומות שלכן ויש חיבור מדהים ואז פתאום הוא נעלם? אז גם לי זה קרה", כתבה באחד הפוסטים, "היינו יחד שבע שנים והיה מעולה, היה סקס וחיבור מדהים. ילדנו שני ילדים וואו, וקנינו דירה מדהימה. יום אחד הוא פשוט נעלם. מה שנקרא, עשה לי גואוסטינג - לא מתקשר, לא מסמס, לא עונה לי, לא מדבר איתי. אז קברתי אותו".
סיפור ההיכרות של אנה וסראפין גם הוא בלתי שגרתי. "הייתי גרושה פלוס ילד והוא היה רווק מבוקש, מדען, גיטריסט, חתיך גבוה ועם חיוך של מיליון דולר. כל הרדארים שלי צפצפו מיד כשהוא נכנס בדלת של הבר. כמאמנת זוגיות תמיד הייתי אומרת: 'כדי שהוא יתחיל איתך, צריך לתת איזה סימן עדין כדי שהוא יידע שאפשר לגשת אלייך מבלי לחשוש מדחייה'. אז זה פחות או יותר מה שעשיתי גם אני: ניגשתי אליו וביקשתי חיבוק (אחרי שקלטתי שהוא מחבק ידידה משותפת)". הציד הסתיים בהצלחה, ולאחר שנה בדיוק סראפין הציע לאנה להינשא לו. "הוא עשה זאת בדרך הכי רומנטית בעולם! פקחנו עיניים בבוקר, והוא אמר לי: 'היום בערב ניסע לקניון לקנות לך טבעת'".
"כדי שלא ינוח יותר מדי בשלום אני עולה לקבר שלו פעמיים בשבוע, מציקה וחופרת לו על זה שהשאיר אותי לבד"
הטקסטים של אנה שנונים, מצחיקים וכנים, ובהרבה מהם היא מתעמתת עם בעלה המת שהשאיר אותה לבד: "כואב לי שהילדים יגדלו ללא האבא המדהים שהוא היה, ושאני נתקעתי פה לבד איתם ועם מחסור בשעות שינה בזמן שהוא נח לו. אז כדי שלא ינוח יותר מדי בשלום אני עולה לקבר שלו פעמיים בשבוע, מציקה וחופרת לו על זה שהשאיר אותי לבד", היא כותבת, ולא בוחלת ומשתפת את הקוראים גם ברגעים אינטימיים: "בלילה הרביעי אחרי מותו הוא הגיע אליי לחלום. בחלום עשינו אהבה ובסיום התעוררתי וגיליתי שהממזר בעצם הגיע אליי לחלום רק בשביל הסקס, וברגע שנגמר – זהו! נעלם! פשוט לא יאומן הנפטרים של ימינו".
איזה לצחוק? אני בקושי מחייכת
"אני מתמודדת באמצעות כתיבה, אני כותבת המון עליו, על האדם הנדיר והאישיות שהוא היה", אמרה אנה ל-mako, "אני כותבת המון פוסטים כואבים וקשים, מוציאה את כל הכאב החוצה ולפעמים אני גם משתמשת בהומור שחור, כי הומור הוא חלק מההתמודדות, הוא משחרר. הוא לא בא במקום הכאב, הוא בא מתוך הכאב. גם סראפין תמיד ידע לצחוק על כל סיטואציה קשה".
כשאנה כותבת על סראפין, היא בוכה. "לאנשים קל יותר לבלוע את האבל שלך כשאת עושה את זה דרך הומור. המון כתבו לי 'איזו מלכה, תמשיכי לצחוק'. איזה לצחוק? אני בקושי מחייכת". היא מספרת שלא נתקלה עדיין באנשים שההומור השחור שלה מפריע להם – ואם יש כאלה, הם שומרים את דעתם לעצמם.
"מאז שזה קרה אני בוכה מכל דבר", היא כותבת, "אני נכנסת לשירותים אחרי שחמי היה ב'ישיבה' ומתחילה לבכות כי הריח הוא אותו הריח כמו שכשהייתי נכנסת אחרי בעלי". על יתרונותיה של ההתאלמנות היא כותבת: "נשים מקנאות בי על הגזרה החדשה. מישהי שראתה אותי בשבוע אחרי שאלה אותי במבט יוקד איך רזיתי ככה יפה. 'תקשיבי', אמרתי לה, 'זה פטנט חדש! רזיתי תוך שבוע ובכלל בלי מאמץ! פשוט התאלמנתי'. מסתבר שבכי וסטרס שורפים יותר מכל פעילות ספורטיבית! אה, ואולי גם לא לאכול שלושה ימים עוזר".
לנשים שמתלוננות על הבעלים שלהן, יש לה מסר מאוד פשוט. "עכשיו אפשר לומר שחזרתי לשוק. אני מתכוונת ליטרלי. תמיד הוא היה זה שעשה את הקניות, ועכשיו אני זו שצריכה לעשות את זה... אז כל אלה שמתלוננות על הבעלים שלהן שהם לא עושים כלום – תגידו תודה! כשהם ימותו זה יהיה הרבה פחות מורגש. וברצינות - תפסיקו להתלונן על בני הזוג שלכן. לא טוב לך איתו? תיפרדי. טוב לך? תגידי תודה שיש לו דופק".