כשמשה קצב נכנס לשאת את הנאום שלו היה בו משהו מעורר חמלה. ההקפדה על הפסאדה המשפחתית, האישה הנאמנה לצדו, הלבוש המוקפד, הנשיקה לבת התומכת, סערת הרגשות הברורה כשעמד מאחורי דוכן הנואמים והפך בדפים. ואז הגיע הנאום הלהוט, הנסער, של אדם שבאמת ובתמים נראה משוכנע בחפותו ולא מצליח להבין איך הוא, הוא שהיה האזרח הראשון של מדינת ישראל, זה שניהל קריירה פוליטית שנמשכה עשרות שנים, מוצא את עצמו פתאום לפני עמידה לדין בגין האשמות חמורות.
פרשת קצב ב-mako:
משרד המשפטים: "קצב הפך את המשפט לקרקס"
גדי סוקניק: "הנאום לא סיפק את הסחורה"
מה שידרה שפת גופו של קצב?
37% מהציבור: נאום קצב היה מביך
תזכורת: צפו בנאום הזעם הקודם של קצב
תוך שימוש ברצף בלתי פוסק של קלישאות, אמר מר קצב שוב ושוב: לא עשיתי מעשים אסורים, לא נגעתי במקומות לא ראויים, הכל שקרים והשמצות, רודפים אותי, שופכים את דמי, מתעללים בי, מה שעושים לי גרוע ממה שעושים לאנשים במשטרים טוטליטריים, כולם נגדי - המשטרה, הפרקליטות, התקשורת. כך הוא חזר והתלונן, השווה את עצמו לדרייפוס, ושוב אמר שלו היה אשם, הוא בכלל לא היה ניגש ליועץ המשפטי לדווח על ניסיון הסחיטה אלא משלם ופותר את העניין.
בית המשפט יקבע אם ההאשמות נכונות, אבל הטרגדיה כאן היא אחרת לגמרי: גם אם מר קצב יימצא אשם, הוא עדיין ימשיך להאמין לגמרי בחפותו, ולא להבין מה לעזאזל הוא עשה כאן לא בסדר. מדובר כאן בתופעה הרבה יותר רחבה, של גברים שלא השכילו להבין שחוקי המשחק השתנו. שמה שפעם התקבל בהבנה, היום יכול לגרום להם לאבד הכל.
בלי טיפת כבוד
באותה שורה של קצב, עומדים האלוף לשעבר איציק מרדכי וחיים רמון. גם הם לא הבינו איך זה קרה להם, איך הם, במצבם ובמעמדם, נפלו ככה. גם הם, כמוהו, הרגישו שכבודם וכבוד משפחתם נרמסו לא הצליחו להבין למה זה קורה להם. למה אותן נשים שפעם היו מותרות לגמרי ושאף אחד לא היה מקשיב להן אם היו מעיזות לדבר, מרשות לעצמן היום לצאת בפומבי ולהאשים גברים במעמדם.
המון פעמים חזרה בנאום של קצב המילה הזאת, "כבוד". אבל כשדיבר על המתלוננות הוא לא חס על כבודן כלל. "שקרנית", כך כינה אחת מהן, "בלתי נסבלת שרצתה להתנקם בי", כך תיאר את השנייה. כי הרי לנשים האלה אין כבוד שחשוב להן לשמור עליו, רק כבודו של הנשיא לשעבר חשוב, רק כבודם של הגברים שפעם היה להם כוח בלתי מוגבל מעניין מישהו. מבחינתם - לנשים אין כבוד משלהן, אלא רק כבוד שהן מקבלות בזכות הסתופפות בצילו של גבר.
בין אם משה קצב יימצא אשם ובין אם לא, מה שבאמת חשוב כאן זו העובדה שעצם הנושא נמצא בדיון מתמיד. לפני כמה שנים אף אחד לא היה מאמין שנשים יעזו להתלונן נגד גברים בעמדות כל כך בכירות ושתלונותיהן יימצאו מוצדקות. אבל יחד עם כל תלונה כזאת, בכל פעם שהנושא מגיע לדיון ציבורי, מדובר בעוד טיפת הבנה שאמורה לחלחל. אולי סוף סוף גברים בעמדות כוח יבינו שיש דברים שאסור לעשות ושכן, החוקים השתנו לגמרי - וטוב שכך.