לפני שבועיים נתקלתי בחברה שלא ראיתי מאז התיכון.
"נהיית נורא יפה" היא אמרה לי.
"מה פתאום, זה רק בגלל האיפור" עניתי לה.
"לא, לא...את קצת כמו הברווזון המכוער" חצי בצחוק חצי אמת היא גיחכה.
ואז זה הכה בי: אני באמת יותר יפה ממה שהייתי פעם.
היום אני פשוט מעריכה את עצמי
כולנו חושבות ששמלה שחורה, עקב תואם ואודם אדום יעשו את העבודה ויגרמו לנו להרגיש הכי סקסיות בעולם אבל האמת היא שהדבר היחיד שיכול לגרום לך להרגיש סקסית על אמת זה בטחון עצמי.
הייתי ילדה די רגילה למראה, פרט לכך שהייתי גבוהה בראש מכולם. מה שבטוח תמיד משכתי אש (לטוב ולרע): לא הייתי הילדה הכי חכמה בכיתה ואף פעם לא הייתי ה-יפה של הכיתה או בצבא, אבל הייתי ללא ספק המצחיקה.
אבל משהו השתנה בי בשנים האחרונות. חשבתי על השיחה עם החברה הזו הרבה זמן אחרי שהיא זכרה בכלל שהיא פגשה אותי. מעניין מה קרה. זה האימהות ששינתה אותי? זה הגיל? אולי הקריירה? אחרי ימים של התבוננות פנימה הבנתי שמה שבאמת השתנה הוא הביטחון העצמי.
היום אני פשוט מעריכה את עצמי. אני יודעת שאני חכמה, אני יודעת מה טוב ומה פחות טוב בגוף שלי אחרי מסע קבלה עצמית למדתי להשתמש בזה לטובתי ולשפר את הביטחון העצמי שלי.
אל תטעו, גם לי יש ימים שאני קמה בבוקר ותוהה מי זו הדמות המרופטת שבוהה בי במראה ולא מבינה איזה מכבש עבר עליי בלילה שבגללו אני נראית ככה הבוקר
אבל ברוב הימים, אני מסתכלת במראה ועפה. כן, על עצמי. ולא, אני לא מתביישת להגיד את זה. טוב, קצת מתביישת. אני עדיין לא יודעת לקבל מחמאות וכשאומרים לי את זה (או כל מחמאה אחרת) אני ישר מסמיקה ומתקפלת. כן, פיזית אני ממש עושה תנועה של התכנסות. אבל אני עובדת על זה. היי, לפחות היום אני מודעת שזה קיים.
כל אחת צריכה מידה מינימלית של מודעות עצמית
זה לא קל להתהלך בביטחון בעולם כמו זה שאנחנו חיות בו. לא אחת מלמדים אותנו להצטנע, לא להחצין את היתרונות שלנו - הקוגנטיבים, הנפשיים והרוחניים כאחד והכל בשם הצניעות שמצפים מאתנו להפגין. אז נכון, כל אחת צריכה מידה מינימלית של מודעות עצמית אבל אם את יודעת שיש בך משהו טוב, משהו שיכול לעזור לך להעריך את עצמך יותר ודרך זה אולי אפילו לתרום משהו לאחרים מעצמך- אז למה לא להשתמש בו???
אני לא מדברת רק על יתרונות גופניים שאת יכולה להבליט - אחרי הכל , כוח המשיכה יעשה בכולנו שמות והקמטים יסגירו את גילנו, הציצים יפלו והבטן, טוב הבטן אף פעם לא תחזור להיות כמו בגיל 16 במיוחד אם את אחרי לידות.
אבל אם את חכמה, מצחיקה, מושכת אש או יפה - תגרמי לעובדות האלו להעלות לעצמך את הבטחון. תני להן להוות לך עמוד תווך בדרכך לבניית בטחון עצמי חזק. זה דורש אומץ להיות בעלת ביטחון, ברור. את תצטרכי להפסיק להתנצל על הייחודיות שלך, אבל זה כל כך שווה את זה כי את תראי שמהר מאוד, מעבר לזה שאת מוצאת את עצמך חכמה , יפה או סקסית- גם אחרים יראו אותך כמו שאת רואה את עצמך.
את בטח חושבת שאני חיה בסרט ושזה נורא קל לפתח בטחון עצמי. אז כן, זה באמת קל! זו בעיקר שאלה של החלטה. קחי לך כמה טיפים שבהחלט יוכלו לעזור לך להגיע למקום בו את רואה כמה את נדירה:
תגדירי לעצמך מה זה יפה. לא כל אחת בנויה להיות קייט מוס. חלקנו בכלל יותר ביונסה או ג'יי לו, חלקנו טיירה בנקס וחלקנו בכלל טוויגי. תמצאי לעצמך את הטעם המועדף עלייך ולשם תכווני. על אותו משקל בדיוק תכווני מכל בחינה אחרת- נפשית, קוגנטיבית או חברתית. אני למשל רוצה להיות מלאלה יוספזי, הנערה הפקיסטנית שקיבלה את הכבוד בעקבות מאבקה למען הזכות של נערות ללמוד - מאבק שכמעט ועלה לה בחייה, כשנורתה בידי פעילי טליבאן.
תכווני בשביל עצמך. לא בשביל בן הזוג, לא בשביל ההורים ובטח של בשביל החברה. אם תעבדי על הביטחון העצמי שלך כי ככה נראה לך שאנשים אוהבים וככה צריך - את לא תשיגי כלום. את היא מילת המפתח פה. תעשי את מה שאת אוהבת, לא מה שאחרים מצפים ממך לאהוב.
תכיני לעצמך רשימת '10 תכונות טובות' ותתלי אותם בבית (או בחדר שלך אם לא בא לך שכולם ייראו) וכל יום תעצרי ותקראי לפחות 5 תכונות טובות שיש בך שרשמת. את יכולה לקרוא אותן גם בקול רם, אל תתביישי להודות בקול שאת נהדרת.
תתחילי כל בוקר ב'טקס אהבה עצמית' תפני לך 3 דקות מול המראה ותמני מה את אוהבת בעצמך זה יכול להיות חיצוני, פנימי, נפשי או רוחני. העיקר שתזכירי לעצמך כמה את מיוחדת.
תקבלי את עצמך- לכל אחת מאתנו יש דברים שאנחנו פחות אוהבות בעצמנו. הם שם, אצל כולנו. אצל חלקנו זה הישבן, אצל חלק זה הידיים המדלדלות ואצל חלק זה בכלל העובדה שהן לא שנונות או חכמות מספיק. זה בסדר, כולנו בנות חווה ולכולנו יש יתרונות וחסרונות. תלמדי לחיות עם החסרונות שלך ואל תתני להם לנהל אותך. תנהלי את היתרונות שלך ותראי שתגלי מהר מאוד כמה בטחון עצמי יש לך.
*אורטל בירן גורפינקל היא דולה ומנחת נשים בעלת אמאהבה -הבית שלך לאמהות