גילוי נאות: החתומה מעלה נוהגת לעטוף גם את ידית הדלת בשירותים ציבוריים בנייר טואלט בטרם תניח עליה את אצבעותיה, ובאופן כללי משתדלת להימנע ממדגרות החיידקים גם במחיר של התאפקות מאומצת בואכה הימנעות יזומה משתייה. סרטון מושקע שהכינו אנשי באזפיד מנסה לקעקע את התפיסה הרווחת, לפיה שירותים ציבוריים הם צבר של מחלות מין בפוטנציה – באמצעות הצהרה מהפכנית של פרופסור למיקרוביולוגיה. אבל האם דעתו של פרופסור אקראי (וכל כך צעיר!) מספיקה כדי למחוק שנים של חינוך? ספק ספיקא.
החיידקים לא עוברים דרך הישבן שלכם
הסרטון מציג תגובות מזועזעות של אנשים שנשאלו האם היו שוקלים לשבת על אסלה ציבורית ללא ריפוד וחציצה מתאימים. מילים כמו "הרפס", "לעולם לא!" ו"שיער ישבן לא שטוף" נזרקות לחלל האוויר, אפים מתעווים בגועל - ואז מגיע פרופ' וויליאם דיפאולו, מומחה לאימונולוגיה ומיקרוביולוגיה באוניברסיטת דרום קליפורניה, והופך את הקערה על פיה. "אנשים רבים בונים קונסטרוקציות של נייר טואלט בטרם יתיישבו על האסלה, או מרחפים מעליה כאשר הם ניגשים לשירותים ציבוריים, אבל האמת שזה הרבה פחות מסוכן ממה שחושבים", אומר הפרופסור.
"מישיבה על אסלה ציבורית לא חוטפים שום זיהום או מחלה. נכון, יש שם לא מעט חיידקים, אבל הם לא עוברים ממגע עם העור. מה שחשוב הרבה יותר מלרפד את האסלה או לרחף מעליה הוא לשטוף היטב ידיים לאחר הביקור בשירותים - החיידקים הללו כן עלולים להזיק במגע עם הפה או העיניים, כך שכל עוד מקפידים על רחיצת ידיים בסבון אחרי שיוצאים מהשירותים - אפשר לשבת על האסלה בשקט".
אבל עם כל הכבוד לפרופסור, המלצת המערכת בעינה עומדת: אין דין שירותים ציבוריים בניו יורק כדין התחנה המרכזית של תל אביב. רפדו, רחפו ושיטפו היטב ידיים, וגם זה רק במקרה שאין לכם גישה לחיק הטבע או לשירותים הביתיים. בהצלחה.