היה זה אך סמלי שהיום, יום האישה הבינלאומי, נתעורר לבוקר שאחרי האוסקר ונגלה שהמין הנשי כבש לעצמו עוד יעד חשוב: קתרין ביגלו, שעד כה היתה מוכרת בעיקר בזכות היותה אשתו לשעבר של ג'יימס קמרון, היא האישה הראשונה שזכתה בפרס האוסקר לבמאי הטוב ביותר. הישג מרשים ומדהים בהתחשב בעובדה שעברו 82 שנים עד שאישה זכתה בתואר הזה. לפני ביגלו היו מועמדות בסך הכל שלוש נשים נוספות בקטגוריה – סופיה קופולה, ג'יין קמפיון ולינה ורטמילר. שתי הראשונות זכו באוסקרים על התסריט, אך את פרס הבימוי הן הפסידו לגברים.
ביגלו לא סתם זכתה באוסקר הזה. "מטען הכאב", סרט המלחמה שביימה העוסק ביחידת חבלנים אמריקנים בעיראק ושנעשה בתקציב זעום של 11 מיליון דולר, היה הסוס השחור של הטקס הזה, וגרף שישה פרסים מתוך תשעה שאליהם היה מועמד. בין השאר הוא קטף את פרס הסרט הטוב ביותר, שהלך אף הוא לביגלו המועמדת, והביס את המועמד המוביל לתואר – "אווטאר", שובר הקופות ההיסטרי של האקס קמרון. סוג של סיפור "הצב והארנב", אם תרצו.
ביגלו הראתה להוליווד ולקמרון שסרטים זוכי אוסקר לא חייבים לעשות במיליארדי דולרים או בטכנולוגיות חדשניות. עם כל הכבוד ליצורים הכחולים והתלת מימדיים של אווטאר, מי שגנב את ההצגה היה דווקא הסרט האנושי והריאליסטי הזה. אגב, במירוץ לפרס הבימוי הביסה ביגלו גם את לי דניאלס, ג'ייסון רייטמן וקוונטין טרנטינו, שכבר קטף אוסקר בעבר על "ספרות זולה".
לפחות זכינו לגאווה נשית
עכשיו, כשביגלו היא כבר לא סתם "האישה לשעבר של", הגיע הזמן שתכירו אותה באמת. ביגלו וקמרון היו נשואים שנתיים בלבד, בין השנים 89'-91', אך נותרו ביחסי ידידות. קמרון אף הפיק את סרטה המצליח ביותר של ביגלו עד לאחרונה, "ימים משונים", ב-1995, כלומר מספר שנים לאחר גירושיהם.
ברזומה שלה כבמאית תמצאו בעיקר סרטי אקשן, אימה ומדע בדיוני כמו "נקודת פריצה", "פלדה כחולה" ו"גלים מן העבר". את שני סרטיה האחרונים, "K-19" ו"מטען הכאב", היא אף הפיקה. פרט לקולנוע, ביגלו גם ביימה פרקים לסדרות הטלוויזיה "רצח מאדום לשחור" ו"דקלים פראיים". היא גם ניסתה כוחה בדוגמנות עבור "גאפ" ובמשחק בסרט בשם "Born in Flames", אך מהר מאוד זנחה את העיסוקים הללו.
אז כן, אנחנו מפרגנות לה. גם על ההישג המדהים, גם על פריצת הדרך, גם על זה שהכניסה לג'יימס קמרון היהיר והיומרני (ושלא נתחיל לדבר על השיער שלו), וגם על זה שאישה בגילה – 58! – הצליחה לבלוט בפאסון ובקלאסיות שלה בין כל השמלות המחרידות שחזינו בהן אמש. אם "עג'מי" לא הביא לנו גאווה ישראלית אתמול, לפחות זכינו לקצת גאווה נשית.