את ה"סיפור" שלנו חלקכם מכירים. למה "סיפור" עם גרשיים? כי זה כלל אינו סיפור. הלוואי והיה, אבל אלו חיים אמיתיים, כאלה שמתעוררים אליהם יום יום, שנושמים אותם שעה שעה תוך כאב עצום ועם לחץ בחזה. אלו החיים שלי.
לפני שלוש שנים בדיוק, בעלי המושלם (בחיי שמושלם - קרדיולוג מבריק באופן יוצא דופן, רגיש ואנושי, כזה שהייתם רוצים שיהיה הרופא שלכם, חוקר ואיש אקדמיה, מתכנת, ספורטאי, חתיך, יפה, קורע מצחוק ומעל הכל - האבא ובן הזוג הכי מסור, אוהב ונהדר שיש) יצא לעוד יום עבודה במערך הקרדיולוגי המוביל בו עבד ולא חזר. אורן, אהבת חיי מגיל 19, החבר הכי טוב שלי, ובאופן כללי האדם המדהים ביותר שאי פעם הכרתי, עבר דום לב לבד בחדר הרופאים כאשר מעבר לדלתו המומחים הגדולים ביותר, ממש כמוהו, בהצלת לבבות. כאשר מחוץ לדלתו מכשיר דפיברילטור.
עברנו חמישה ימי טראומה הגורמים ל"אנטומיה של גריי" להיראות כמו משחק ילדים. חמישה ימים בהם שכב אהוב ליבי הטוב, היפה ומחוסר ההכרה באירוניה מחרידה הכל כך לא תואמת את הוויתו, בתוך העולם שלו, לצד מטופליו. חמישה ימים של מראות שלא אתאר, של חברים שרק שבועות קודם לכן התרוצצנו איתם ועם הילדים רוכנים מעליו בנסיון להחיותו, של המנהלים שלו שעד לפני רגע החליטו על גורלו המקצועי מנסים להחליט על גורל חייו. גורל חיינו. חמישה ימים בהם בן 6 ובן 4 רגישים ומתוקים לא ידעו למה האבא המהמם שלהם לא חוזר. חמישה ימים בהם בת העשרה חודשים שלו זחלה על רצפת טיפול נמרץ לב וניסתה לינוק בכל הכוח מהחלב הדל שייצר גופי המפורק. חמישה ימים שבסופם תהום.
לפני שבוע ציינו שלוש שנים לתהום הזו. באחת מקבוצות הנשים בפייסבוק קראתי פוסט של אישה, שסיפרה על הדברים שבעלה עושה שהכי מעצבנים אותה. היום לפני שלוש שנים היה הלילה האחרון בו בעלי עצבן אותי. תיהנו מכל רגע שהבעל שלכן נושם, יושב, מפליץ, מפהק ומעצבן. מה הייתי נותנת בשביל להתעצבן רק עוד פעם אחת.
אנשים יקרים, תחיו את חייכם במלוא הכיף והעוצמה אך בבקשה, אל תחשבו שלכם זה לא יכול לקרות. זה קורה ללא כל התראה, זה קורה גם לצעירים, בריאים, חכמים ומבטיחים כמו אורן שלי. תשמרו על עצמכם, על יקיריכם, על חברי/ות הקהילה שלכם ותעזרו לי להציב עבורכם עוד ועוד עמדות החייאה במרחב הציבורי לזכרו של אורן, שממשיך להציל כך לבבות.
10,000 איש בשנה בארץ עוברים דום לב, מתוכם רק 3 אחוזים יחיו. 9,700 ימותו. במקומות בעולם בהם ישנה הצבה מספקת של עמדות החייאה במרחב הציבורי הזמינות לציבור הצליחו להעלות את סיכויי ההישרדות מ-3% ל-60%. ניתן להציל 6,000 איש בשנה לו יהיו מספיק דפיברילטורים במרחב הציבורי שלנו. כבר מספר אנשים זכו בחייהם בזכות עמדות הפרויקט , בזכות תרומות הציבור. לתמיכה בפרויקט בשיתוף עם מגן דוד אדום לזכרו של אורן מציל הלבבות