אני יושבת לארוחת צהריים עם חברים לעבודה, כשאני קולטת בחור, לא רע למראה, בוהה בי. אני מנסה להימלט מהמבט במבוכה וממשיכה לפטפט. הוא מתקרב, הפעם מצפה שאומר משהו. נראה לי פתאום חצוף. "אפשר לעזור?", אני שואלת.
"הדס, מה המצב?"
"סליחה?" אני שואלת.
"נו, הדס. זה אני, מה קורה?"
אני עונה לו בתקיפות שאני לא הדס. וגם לא מכירה הדס.
זאת הייתה הפעם הראשונה שחשבו שאני הדס. אחר כך הגיעו לפחות חמישה אנשים זרים וחשבו שאני זאת היא. מסתבר שגם היא עובדת בתחום התוכן, ואנחנו דומות מאוד, והיה קל להתבלבל. מוזר, הא?
"וואו, את מזכירה בול חברה של חברה שלי"
אבל הסיפור הזה, אני מגלה, קורה כמעט לכולנו. לפחות פעם אחת בחיים, עוצר אותנו אדם זר ברחוב וחושב שאנחנו מישהו אחר. אחרי שהוא מבין שזה לא אנחנו, הוא ימהר לומר: "וואו, את לא מבינה. יש לך אחות תאומה אבודה שאני מכיר". מכירה את זה?
זה נשמע מוזר, מסתורי ואפילו קצת לא הגיוני – אבל זה נכון. ובינינו, אחרי כתבת הזוגות המאוהבים הדומים, אנחנו אפילו לא מופתעות. ובכל זאת, דמיון בין שני אנשים שלא קשורים קשר דם תמיד ידהים אותנו. היי, אפילו לראות תאומים זהים הוא סוג של חיזיון תעתועים. הצלם הקנדי פרנואה ברונל החליט לקחת את הנושא צעד אחד קדימה ולהוכיח שלכל סיר, יש ובכן סיר זהה במקום אחר בעולם. זה יצר סדרת צילומים מדהימים תחת השם "I’m not a look-alike!” (אני לא דומה/תאום), כשהרעיון העומד במרכז התערוכה הוא שני אנשים, זרים האחד לשני, שפשוט נראים כמו שיבוט.
פרנסואה החל לצלם כשהיה בן 18 והתמקצע בצילומי פנים. מאז חלפו 42 שנים, והוא החליט לעשות משהו עם הכישרון והידע. תערוכה מרתקת שכוללת 200 תמונות בשחור לבן של זוגות. "את הזוג הראשון והדומה שלי מצאתי דרך חברים שנראו פשוט זהים. ברגע שהתקשורת החלה לסקר את הפרוייקט שלי, הגיעו אלי יותר ויותר אנשים". כמו כן, פרנסואה מוצא בעצמו את ה"כפילים" בטיולים שעושה בעולם. בתמונות ניתן למצוא גברים ונשים, מגילאים שונים, שמוכיחים לנו שהעולם הזה הוא לא פחות ממסקרן.
ועכשיו אנחנו זורקות את הכדור אלייך: יש לך חברה שדומה לך שתי טיפות מים? תשלחי לנו תמונה להוכחה. women@mako.co.il