"זה היה אונס, קבוע, יומיומי. זה מה שקורה כשאת חיה עם סוטה מין"

למרות שסופי קרוקט הבריטית אובחנה כמחוננת כבר כילדה, היא סבלה מקשיים חברתיים קשים כתוצאה מתסמונת האספרגר ממנה היא סובלת. בגיל 10 היא עברה לחינוך ביתי, ונהגה להתבודד בבית כיוון שפחדה ממפגש עם זרים. כשהייתה בת 17 היא החלה טיפול תרופתי והרגישה שלראשונה בחייה היא מסוגלת לנסות להתמודד עם העולם. היא מצאה עבודה זמנית בקמפיין פוליטי מקומי, ושם צוותה לסיימון טיבל, גבר מבוגר ממנה ב-17 שנה, מובטל ואב לשניים.

"האספרגר הפך אותי לאסירה בביתי, וכשסוף סוף העזתי לצאת לעולם האמיתי, פגשתי מפלצת", כותבת סופי, כיום בת 27, בספר אוטוביוגרפי שייצא לאור בקרוב ומתאר את מה שקרה לה מהרגע בו פגשה את טיבל.

טיבל פיתח אובססיה כלפי סופי כמעט מרגע פגישתם. "בפעם הראשונה שעבדנו ביחד הוא עמד ממש קרוב אליי ואחז בידי", סיפרה לוויילס אונליין. "הרגשתי מאד לא בנוח כיוון שלא הכרתי אותו, אבל בגלל הקשיים החברתיים שלי לא אמרתי כלום. יום אחד הוא פתאום הגיע לבית שלי, בלי שסיפרתי לו איפה אני גרה, והביא לי גלידה. זה הפחיד אותי - אבל שוב, לא אמרתי כלום".

הוא היה מתנהג כמו חיה, זורק אותי מצד לצד בתנוחות שהוא רצה

על אף החשש הראשוני סופי, שהייתה מנותקת מבני גילה וצמאה לקשר, התיידדה עם טיבל למרות אזהרותיהם של הוריה – ובמהרה השניים הפכו ל'זוג' והתחילו לקיים יחסי מין בביתו.

"'סקס' גורם לזה להישמע כאילו זה היה בהסכמה. אבל זה היה אונס, קבוע, יומיומי", היא כותבת בספרה. "זה מה שקורה כשאת חיה עם סוטה מין. הוא היה מתנהג כמו חיה, תוקע את אצבעותיו בעיניי, צורח עליי ומנסה לתלוש לי את השיער. הוא היה כל כך אלים שהרגשתי שהצוואר והגב שלי עומדים על סף שבירה כשהוא היה זורק אותי מצד לצד ומניח אותי בתנוחות שהוא רצה. 'את לא זזה מספיק!', הוא היה צורח עליי. אני הייתי מצייתת לו, חסרת חיים, כמו בובת הסמרטוטים שהוא רצה שאהיה. כל גופי היה מכוסה חבלות וסימני נשיכה. הייתי אומרת לעצמי: 'שום דבר הוא לא נצחי, כל דבר נגמר בסוף'. זה הדבר היחיד שהחזיק אותי".

טיבל לחץ על סופי שתעבור לגור אתו, והשניים שכרו בית קטן ביחד. מרגע שהם עברו לגור ביחד מערכת היחסים של השניים רק המשיכה להתדרדר והפכה לאובססיבית, וטיבל ניתק אותה ממשפחתה ואסר עליה לצאת מהבית.

בבית החדש היה מותר לסופי להסתובב רק בעירום, או בבגדים ילדותיים שטיבל היה בוחר עבורה. "הוא היה נושא אותי בידיו כמו תינוקת, רוחץ אותי, מאכיל אותי, אוסר עליי להתאפר ובמקום זאת קושר את שיערי בסרטים. בלילה הוא היה אוסר עליי להיכנס למיטה לבושה, והייתי חייבת לישון צמודה אליו או שידעתי שהוא יפגע בי. ככל שהוא הפך אותי ליותר ילדותית, כך גם הפנטזיות המיניות שלו הפכו להיות מעוותות יותר. הוא היה מושיב אותי על ברכיו ושואל אותי אם עברתי התעללות מינית כילדה, ומראה לי סרטים פורנוגרפיים חולניים".

"סיימון לא הסכים שאצא מטווח הראייה שלו אפילו לרגע", מספרת סופי. "אפילו כשהייתי צריכה ללכת לשירותים הוא התעקש לבוא איתי. אם הייתי מסרבת הוא היה מושיב אותי על הספה ומרצה לי במשך שעות על המשמעות של 'להיות ביחד', וכותב את העקרונות האלה גם על המראה בסלון".

"כשגיליתי שהוא יצא מהכלא זה היה השוק הגדול של חיי"

הוריה של סופי ניסו לשכנע אותה לעזוב את טיבל אבל היא מספרת שהיא פחדה לעזוב אותו כיוון שהוא איים עליה שיהרוג את הוריה, אותה ואת כלבתם המשותפת אם תעזוב. "הוא כלא אותי בבית הסוהר שהוא יצר. הוא בודד אותי מאנשים שאהבתי, שכנע אותי שרק הוא טוב עבורי, וכשלבסוף הבנתי שהוא בעצם רשע, הוא שלט בי באמצעות אלימות ופחד. הוא איים עליי שהוא יהרוג את כולנו וישרוף את הבית של הוריי. כל כך פחדתי ממנו". במשטרה הסבירו להוריה כי אין להם סמכות חוקית לעצור את טיבל כל עוד היא ממשיכה להתגורר איתו מבחירה.

לאחר כשנה וחצי של מגורים משותפים חלה החמרה נוספת בהתנהגותו של טיבל. "בוקר אחד התעוררתי, ואחרי שהוא אנס אותי הוא חזר לחדר עם סכין, ואמר לי 'היום יהיה היום בו נמות. אנחנו נהיה כמו רומיאו ויוליה – לא נעזוב את החדר הזה יותר לעולם, ונהיה ביחד לנצח'". למזלה של סופי דפיקה פתאומית בדלת קטעה את תכניותיו, אבל בימים שלאחר מכן הוא כלא אותה בבית כשהוא נועל את כל החלונות והדלתות, ושלח להוריה הודעות מהטלפון שלה כשהוא מעמיד פנים שהוא היא. הוא אסר עליה לאכול, לשתות, לישון, או ללכת לשירותים. "הוא לא הרשה לי לזוז – אלא אם זה היה כדי להיאנס על ידיו", סיפרה לסאן.

כיום, עשור מאז פגישתה הראשונה עם טיבל, סופי סובלת עדיין מפוסט טראומה מורכבת ומנסה לשקם את חייה. בקרוב היא אמורה להתחיל את לימודי הרפואה באוניברסיטה. לדבריה, היא מפרסמת כעת את ספרה על מנת להזהיר נשים אחרות מטיבל – ולהתריע על הליקויים במערכת החוק הבריטית.

"כשגיליתי שהוא יצא מהכלא זה היה השוק הכי גדול של חיי, כמו אגרוף בפרצוף", אומרת סופי. "אני מאד סקפטית לגבי תהליך השיקום שהוא עבר בתקופה הקצרה הזו בכלא. הלוואי שאני טועה, אבל אני מאמינה שהוא עדיין מהווה סכנה לנשים. ואני חיה בפחד שיגיע הרגע בו הוא ינסה לנקום בי על כך שהכנסתי אותו לכלא. אני מרגישה שזו לא שאלה של 'אם', אלא רק של 'מתי'".