"את יכולה להיות לוציפר או פיה"
העצוב הוא שהיא לא היחידה שחושבת ככה. מה שהביא אותי לחשוב: מה גורם לנו כנשים לשנוא נשים אחרות? האם נשים הן באמת כאלו רעות או שזו הבנייה חברתית שנועדה למנוע מאתנו לגלות את העוצמות שטמונות בחברותא נשית?
שלא תטעו, אני לא חיה בכוכב אחר ואני יודעת היטב שיש נשים שזורעות הרס, דוקרות בגב, מרכלות ומשמיצות אבל לשמחתי, הן ממש לא הרוב. שאלתי כמה נשים למה לדעתן קיימת התופעה הזו של שנאת נשים.
חלק ענו שזה בגלל שנשים לא יודעות לקבל ביקורת ולפרגן באמת, אחרות טענו שזה בגלל שנשים יותר רגישות ונעלבות מכל דבר, היו כאלה שאמרו שאנחנו פשוט אוהבות לרכל, או שיש לנו קושי אמיתי בפרגון וחלק בכלל חושב שאין דבר כזה שנאת נשים, זה בסך הכול מקבץ ספציפי של נשים רעות. ובקיצור: את יכולה להיות לוציפר או פיה, לפי זה יקטלגו אותך.
אני אומרת אחרת: בכולנו יש אמצע. אנחנו נשים מורכבות, גם מלילית וגם מחווה, גם לוציפר וגם פיה, גם מדונה וגם זונה. יש פעמים שאנחנו רעות, רכלניות, תוקפניות ויש ימים שאנחנו מלאות אהבה, רוך ועדנה. ההבנה שאנחנו בסך הכל בנות אדם רק נותנת לנו לגיטימציה להיות גם טובות וגם רעות ולהבין כי לכולנו, גם לנשים יש ימים טובים יותר וטובים פחות.
העניין הוא אחר: חשבתן פעם על העוול שאנחנו עושות לעצמנו? למה, גברים הם לא כאלו? כשגבר, מנכ"ל בכיר, מנהל ביד רמה וקשה את עובדיו הוא נתפס כמנהל טוב שיודע לקבל החלטות עסקיות טובות. לעומתו, מנכ"לית, אישה, אמא, שקיבלה החלטה עסקית נטו, ישר נסקלת באבנים ווירטואליות ומותקפת ע"י אינספור בלוגי אימהות בכל העולם.
מי יהיה שם כדי להזכיר למאייר שהיא לא אמא טובה?
מעניין אם גם אז בלוגי הורים נזעמים מכל העולם היו מעבירים ביקורת על היכולות האבהיות שלו והיה רושם "האם הוא באמת אבא או שהכול היה תרגיל של יח"צ?" מישהו היה חושב בכלל להעביר ביקורת על ההחלטה העסקית שלו? הביקורת שמאייר סופגת היא לא פרופורציונלית. ישנה ציפייה שהיא תדע לשלב אימהות ועבודה ותישא את דגל המאבק לשוויון מגדרי עולמי.
מאייר ניפצה את תקרת הזכוכית בכך שהפכה לאחת מהמנכ"ליות הבכירות הצעירות בעולם אך שמה ייזכר לנצח שאישה שחזרה לעבודה שבועיים לאחר הלידה ולאו דווקא בזכות ההישגים העסקיים שלה. ומי הרוב אשר יהיה שם כדי להזכיר לה שהיא אמא לא טובה דיה?
נכון, אנחנו הנשים.
בתלמוד כתוב 'כל הפוסל במומו פוסל'. עצרי רגע ותחשבי, האם נשים באמת כל כך רעות? האם באמת קשה לעבוד אתנו? אם ענית כן, תתחילי לעשות בדק בית אצלך בלב, אולי הבעיה היא לא רק אצל נשים אחרות. לא מאוחר להפסיק את שנאת החינם הזו. הכול מתחיל ונגמר בחינוך ודוגמה אישית- לילדות שלך, לחברות שלך, לשותפות העיסקיות שלך, לעצמך.
להיות אישה זו זכות. אל תשכחי את זה.
*אורטל בירן גורפינקל היא דולה ומנחת נשים בעלת אמאהבה -הבית שלך לאמהות
>> אנחנו ביצ'יות? יש בזה משהו: 4 מנכ"ליות מגיבות לפרשת מריסה מאייר