זה רשמי: אני מאוהבת במתנחל מקריח וחובש כיפה (לסירוגין), נשוי באושר ואב לארבעה, וקוראים לו חנוך. גאד דאם איט. מה נהיה ממני? מי היה מאמין שבקרב בין מרוקאי תכול עיניים, קול להחריד שעושה מוזיקת טרנס ואת כל מי שהוא רוצה וקורא לעצמו בשם ההו-כה-מגניב סקאזי, אני אלך דווקא על אחד שקוראים לו חנוך, בעל רזומה משמים ומאוד רחוק מהטייפקאסט של הגברים הנחשקים? האם התבגרתי, התברגנתי או פשוט הבנתי מה טוב לי? איך שלא יהיה, כנראה שזה נכון מה שאומרים - באהבה אין חוקים. הבטן מדברת, הפרפרים עפים והראש בדממת אלחוט.
ערה ונלהבת בזכותך, חנוך
נפצח בגילוי נאות: גם אני נשואה + 2, חיה באושר וממש לא מחפשת רומנים מהצד בחיי האמיתיים. העניין הוא שחנוך הוא סיבה באמת טובה לראות טלוויזיה בלי להרגיש שאנחנו מבזבזים את זמננו על זבל חסר תועלת, מה גם שרומן פנטזיונרי עוד לא הרג אף אחד.
חשוב לציין שהאחת שלי בת שלוש, השני רק בן ארבעה חודשים, ולהגיד שהוא ישן לילה שלם יהיה שקר מוחלט. לכן תבינו אותי כשאומר ש-22:00, שעת השידור של התוכנית, זו שעה מאוד לא קלה לעיכול עבורי – ובכל זאת, חנוך מצליח להשאיר אותי ערה ונלהבת. בימים בהם עיניי נעצמות מעצמן וגופי בוגד בי, אני דואגת להקליט ולא לפספס ולו פנינה אחת של האיש הזה.
העונה השנייה של "מחוברים" מגישה לנו מארז מהודק של חמישה גברים, שכל אחד מהם תופס משבצת ברורה: סקאזי הוא איש הלילה המתהולל והנונשלנטי שמתרחק מרגשות ומחפש רק מה לעשות ואת מי; ג'ייסון דנינו הולט הוא ההומו המודע יתר על המידה לעצמו ולכרסו המתקשה לחיות במונוגמיה; גדעון לוי הוא המזדקן שעושה שבדית לוהטת ומדבר שמאלנית עם אל ג'זירה, ואמירם טובים הוא הליצן העצוב: מצחיק בימים, בוכה בלילות.
גבר כמו שגבר צריך להיות
וחנוך? ובכן, מי שהיה אמור להיות המתנחל הימני שנותן קונטרה ובלמים לכל ההומואים השמאלנים בתוכנית הוא הכל חוץ מהטייפ קאסט המגביל שלו: כן, הוא גר בהתנחלות, אבל מת לעוף משם. כן, הוא חובש כיפה, אבל רק כשבא לו, ולמעשה הוא לא ממש מאמין שיש אלוהים. הוא מורד תמידי במסגרת הדתית, ואילו זה היה תלוי בו, היה נוטש את הדת מזמן. כשהיה תלמיד בישיבה הדתית הוא אונן להנאתו, וכעת הוא גדל להיות גבר חרמן על כל דבר שזז שעושה לאנץ' עם אחמד טיבי. אם בכל זאת צריך לתת לו טייפ קאסט, מבחינתי הוא ה-גבר, כמו שגבר צריך להיות.
אם נניח לדעותיו הפוליטיות בצד, ונתמקד בעיקר - דאום הוא גבר רגיש, אבא נפלא, ורבלי שאין לתאר, מצחיק ברמות, גס אבל לא בצורה מעוררת גועל, מגניב ובעיקר מעורר השראה – הרי שהגיע הזמן שיפציע גבר כזה על המסך הקטן.
כמה יפה לראות אבא שנוסע לטיול עם בתו ופותח את הלב בפניה. אשכרה מדבר איתה כמו חברה אמיתית, בלי פילטרים, בלי מבט מעל, הכי כנה שיש. לא פלא שהילדים שלו כל כך רגישים ונפלאים. כמה יפה לראות בעל שמאוהב כל כך באשתו, מעריך אותה עד אין קץ עד שהוא מוכן להתייסר עד מוות ולהיכלא במקום שהוא לא שלם איתו, אבל יעשה זאת למען האהבה. כי "שום דבר לא שווה בלעדי אפרת והילדים", לדבריו. ומה שעוד יותר יפה כאן זאת העובדה שהוא לא נותן לה תחושה שהיא כולאת אותו; טוב, מבט אחד באשתו ואפשר להבין למה. זוגיות כזאת לא נראתה זמן רב בטלוויזיה: זוגיות, בדיוק כמו החיוך של אפרת, שקטה, קטנה ויפה. כמה יפה לראות גבר עם טונה של חוש הומור עצמי וחברתי, שיודע להסתלבט אבל לא להעליב את הצד השני. פייר, צריך כישרון בשביל זה.
תוסיפו לזה זוג עיניים כחולות ומפוארות וחיוך ששווה מיליון דולר, והנה לכם הגבר האידיאלי. אז כן, הוא קצת מיוסר, וחי סוג של חיים כפולים שנעים בין המרד בדת לבין משפחתו שהיא כל עולמו, אבל איכשהוא – בתוך כל הכאוס הזה והקצוות האלה, הוא מצליח לחיות חיים שלמים - בשם האהבה. מדהים, לא?
רן שריג מי?
מי היה מאמין שבעונה הקודמת היה זה דווקא רן שריג, האביר האפל של הריאליטי, שעורר את יצריי. אין ספק, השנים עשו לי רק טוב. במקום הנבל התורן שעושה סמים ובוגד, אני הולכת על דמות האב המושלמת, הבעל המסור והאינטלקט החריף. כן, כנראה שאני היום יודעת מה טוב לי. אז אחרי שתסיימו עם כל הרן שריגים והסקאזים למיניהם, נראה לי שתגלו שחנוך הוא מסוג הגברים שטוב להזדקן איתם. אולי לא יהיו לו סיפורי סקס לוהטים מתקופת הרווקות, אבל הוא ללא ספק יהיה שם לשבת איתנו על הספסל, להביט על נכדינו משתוללים בגן השעשועים ולהצחיק אותנו עד הלילה, עם הקטטר והכול. מה אנחנו צריכות יותר?
