ספר הילדים החדש "אופי טופי מלכת היופי" מגולל את סיפורה של אופי טופי, ילדה עגלגלה וחמודה שאוהבת לשיר. בספר אומר ילד לאופי טופי שהיא נראית עגולה כמו בלון, והיא חוזרת הביתה בדמעות. אבל בזכות החיבוק והחיזוק מאמא שלה, שאומרת לה שבשבילה היא "מלכת היופי" ומזכירה לה את הכישרונות הרבים שלה, אופי טופי רוכשת ביטחון מחודש וערך עצמי.
"אופי טופי היא בעצם אני, אופירה", אומרת ל-mako אופירה עזריאלי, שכתבה את הספר יחד עם ד"ר נעמי אפל. "מאז שהייתי ילדה קטנה, הוריי ניצולי השואה, שהייתי סוג של 'נס' עבורם, אמרו לי כמה אני יפה, חכמה ומוכשרת. בזכות החיזוקים שקיבלתי בבית אף פעם לא הרגשתי 'שמנה', כי הבנתי שאני נהדרת ונראית כל כך יפה".
עזריאלי מספרת על מקרה שקרה כשהייתה בת תשע, והיה יכול למוטט אותה לו הייתה מגיעה מבית תומך פחות. "יום אחד ירדתי מלאת גאווה לשכונה, להראות לחברות שלי את החליפה המקסימה שהוריי קנו לי לכבוד החג. כאשר עמדתי איתן עבר במקרה ילד אחד, שאפילו לא הכרתי, ושאל אותי בפניהן: 'תגידי, את בהריון?'. באותו רגע לא הבנתי על מה הוא מדבר, אבל הוא והחברות שלי התפקעו מצחוק. עליתי הביתה ושאלתי את אמא אם יכול להיות שאני בהריון. אבל האמא החמה שלי חיבקה אותי חזק ואמרה לי שהוא סתם טיפש אחד, ושאני ילדה יפה ומוכשרת, ששרה כל כך יפה, וגם חברה טובה שעוזרת לחברים שמתקשים בלימודים.
כמו נטע ברזילי
"החוסן הנפשי שלי, הודות להורים שלי, היה כל כך חזק ובריא, ששום דבר לא היה יכול להוריד אותי למטה, וגם הילד הזה לא שבר אותי ולא השאיר בי צלקת. לא ראיתי אותו שוב לעולם, ואני אפילו לא זוכרת כיצד הוא נראה", אומרת עזריאלי.
"מה שהוא שאל אותי היה נעול מאז באיזו מגירה אחורית בזיכרון, ומעולם לא סיפרתי על כך לאיש. אבל לפני כשנה, כשראיתי את נטע ברזילי עומדת בגאון על במת האירוויזיון, וקוראת לעולם לקבל את השונה, פתאום 'נפל לי האסימון' ונזכרתי בילד ההוא מגיל תשע. פתאום נזכרתי שגם אני, כמו נטע, הייתי הזמרת של בית הספר, וגם אני, בדיוק כמוה, הייתי ילדה עגלגלה. במקביל, הבחנתי גם במשפחה האוהבת והתומכת שלה, והבנתי שה'גב' הזה מאחוריה, הוא שהוציא את נטע כל כך חזקה ושלמה עם עצמה, ובעצם - גם אותי".
במקביל להרצאותיה למבוגרים, עזריאלי גם עורכת מפגשי שעת סיפור עם הפעלה לילדים, כדי לנסות להעביר גם להם מסרים אלו. "תוך כדי הקראת הסיפור, אני מבקשת מהילדים לספר לי ולשאר הילדים מהו האוצר הפרטי שלהם, כשהכוונה לתכונה או לכישרון שיש להם. זה גורם לילדים לחשוב על משהו שאולי אף פעם לא ביקשו מהם, ואני מקבלת לפעמים תשובות מאד מקוריות ומיוחדות (למשל, ילדה מקסימה שסיפרה לי שה'אוצר' שלה הוא שהיא עוזרת לילדים שנפלו וקיבלו מכה וכך פחות כואב להם)".
נוסף להעצמה הרגשית, הספר עוסק גם בלימוד הרגלי אכילה נכונה. אופי טופי, שעד אז אהבה לאכול רק ממתקים, מגלה את "סוד הבריאותונים" (מוצרי המזון הבריאים), ומגלה שפירות וירקות הם בעצם טעימים. בסוף הסיפור היא אוהבת לאכול אוכל בריא, אוהבת את גופה ואת עצמה ומרגישה יפה - מבפנים ומבחוץ.
"אם אתם רוצים שהילדים יאכלו אוכל בריא יותר, ראשית, שמשו אתם כדוגמא לאכילה בריאה", ממליצה עזריאלי. "תאכלו איתם בכל יום ארוחת ערב, דברו איתם על האוכל הבריא והמזין ויתרונותיו, ולא על האוכל ה'משמין' (ובכלל, נסו לא להשתמש בשורש ש.מ.ן.). הבחירה אם לאכול 'בריאותונים' או 'ריקנונים' (ממתקים וחטיפים שהם טעימים אבל ריקים מדברים שטובים לגוף) היא בידי הילדים. החמיאו לילדים שהעדיפו לאכול אוכל או שתייה בריאה ובחרו לפנק את הגוף שלהם בדברים טובים - ובמקביל המשיכו כמובן להחמיא להם על העיניים היפות או האף החמוד שלהם".
עזריאלי חשה שכיום, בעידן הרשתות החברתיות, המשימה שהנחתה אותה בכתיבת הספר חשובה במיוחד: "כשהיד על המקלדת כל כך קלה, וכשהשיימינג יכול לפגוע בכל ילדה וילד, חשוב שהילדים יקבלו את עצמם וגם את האחר, השונה מהם, אבל גם יהיו חזקים במקרה שמישהו יציק להם או יצחק עליהם מכל סיבה שהיא. את החוסן שאני חוויתי, אני רוצה להעביר הלאה. גם כיום, כשאני לא בדיוק גבוהה, ולא בדיוק רזה, אני עדיין מרגישה כמו 'מלכת היופי'. וככה אני רוצה שירגישו כל הילדים, באשר הם נראים, כי כולם יפים וחזקים מבפנים - וכולנו מלכי היופי", מסכמת עזריאלי.