מי שרוצה ללהק את שפרה כפרזנטורית של אופנה במידות גדולות טועה טעות חמורה. איילת מוהר מבקשת להזכיר לכם – לא רק שששפרה לא עונה על ההגדרה, הרי שאישה במידה 42 היא לא גדולה
"אישה שמנה וסקסית זה פרדוקס". במשפט ההזוי והמטריד הזה חרצה אחת, סטייליסטית כחושה בשם מעיין גולדמן, את גורלן של כל הנשים שאינן נראות כמו אנורקטיות רגוזות ומורעבות כשהתראיינה למגזין "סגנון" בספטמבר האחרון. באותו גיליון, שנקרא "הגיליון השופע" (סוג של נימוס שכזה, פּולטיקלי-קורקט-וואנאבּי) הסתבר שמצבן של הנשים ה"מלאות במקומות הנכונים" רע משחשבנו: העזת לחצות את הגבול לעבר איזור הדמדומים שבין מידה 38, 40 ומעלה? מבחינתם של רבים מהסטייליסטים, צלמי האופנה ואנשי תעשיית היופי המקומית, לא בטוח שזכותך לחיות או אפילו סתם להלך ברחובות בלי להרגיש שאת מעליבה את הציבור.
"לכי תקני בגדים בשוק בצלאל!", גוער הצלם דודי חסון בנשים חסרות התחשבות שמעיזות להתהדר במידה השערורייתית 42. מידה 42, אני חוזרת (ומצטטת). אז מה אם ברוב רשתות האופנה (קסטרו, זארה, הוניגמן, רזילי, טופ שופ, מנגו) דווקא כן חושבים שלמידה 42 יש זכות להתקיים. בקסטרו תמצאו גם פריטים במידה 44, ובמנגו אפשר גם למצוא חלק גדול מהקולקציה במידה 46.
אבל לדודי חסון, אחד הצלמים המוכשרים והעסוקים בתעשייה, כואב בעיניים. שוק בצלאל, זה המקסימום שהוא מוכן לעשות עבורכן, וסביר להניח שאתן צריכות להיות אסירות תודה, כי האופציה השנייה היא כנראה גלות לאי רחוק באוקיינוס שגם מפיקי "הישרדות" טרם שמעו עליו.
סליחה, אבל ככה נראית פרזנטורית של מידות גדולות? | צילום:
שוקה כהן
למה לבקש משפרה לשאת דגל שהוא לא שלה?
באותו חודש בדיוק עלתה העונה הראשונה של האח הגדול, והנפיקה את הזוכה הראשונה, שפרה קורנפלד, או כמו שהיא הגדירה את עצמה כשהושיטה יד לצבר: "נעים מאוד; אישה". מאז זכתה שפרה לאינספור התייחסויות בנוגע לגזרתה הבלתי אנורקטית, כי לעם ישראל היושב בארצו וניחן כולו בנתוני גוף מושלמים כשל דוגמנית צמרת, קשה להתמודד עם ישבן עסיסי, אפעס, שהרי כולנו טוויגי אחת דקה.
שפרה, אחת הנשים היפות של תעשיית הריאליטי המקומית ואחת הנשים היפות בכלל, חולקת את אותה במה עם נינט טייב ומרינה מקסימיליאן בלומין; מדובר בשלוש נשים אהודות, שגם מלחמות הטוקבקיסטים לא משנות את העובדה שהן סוג של קונצנזוס, לפחות בכל מה שקשור להופעתן החיצונית – שלושתן יפות ושלושתן מתחזקות גזרה נשית וסקסית שרחוקה מלענות על הטייטל "שמנה".
ולמרות זאת, לאחרונה התבשרנו שהעלמה קורנפלד קיבלה הצעה להוביל את הקמפיין של "אישה אישה", אחת מרשתות האופנה לנשים "גדולות", כלומר, שמה עלה כפרזנטורית טבעית למידות גדולות, מה שמוכיח לנו שאיפשהו בין שפרה, נינט, מרינה, נועה תשבי (הפרנזטורית של "מתאים לי") ועדן הראל (הפרזנטורית של "אישה אישה") לבין המציאות – משהו השתבש.
כי במציאות, מדובר בחבורה של נשים שאף אחת מהן לא עונה על ההגדרה "בעלת מידות גדולות", ואף אחת מהן לא עושה את הקניות שלה ברשתות האלה מכיוון שהן לא באמת זקוקות להן. הן מוצאות בגדים בכל חנות שהן חושקות בה. שפרה קורנפלד לא קונה בגדים בשוק בצלאל. גם נועה תשבי לא. נועה תשבי היא בחורה חטובה ונשית, ולמרות שהיא לא ארוזה במידה של אנורקטית – יש לה את אחת הגזרות המושלמות שאי פעם הסתובבו על מדרכות הארץ הזו.
אני לא יודעת מה המידה המדויקת של כל אחת מהנשים האלה, אבל אני מהמרת שהיא לא עולה על 42, מידה שפויה לחלוטין ויותר מכך – מידתה הממוצעת של הישראלית הממוצעת, וגם של הבריטית הממוצעת אם אתן חייבות איזה טאץ' אירופאי חבוי. אז למה? למה לבקש משפרה לשאת דגל שאינו שלה, למה לקחת אישה במידה סטנדרטית ולמתג אותה כפרזנטורית של מידות גדולות?
מחביאים מאחור את הבגדים השמנים באמת
תרשו לי לשתף אתכן בחוויה של חברה טובה שלי, בחורה מתוקה שהטבע חנן אותה במידות טובות והיא לקוחה של חנויות ההלבשה למידות גדולות. כשסיפרתי לה השבוע על קמפיין שפרה המתהווה, היא סיפרה לי שתמיד כשהיא נכנסת לאחת הרשתות האלה, מקדם את פניה פוסטר של פרזנטורית שאינה מייצגת אותה.
כל מי שחורגת טיפה מהסטנדרט מסומנת. רק מי בדיוק החליט מה הסטנדרט? | צילום:
jupiter images
וממש כמו שמסתירים את הדוגמניות הגדולות-באמת בקמפיינים וקטלוגים, כך גם מסתירים את הבגדים על המדפים. כלומר, אם את זקוקה למידה 52, 56 או 60 – את צריכה לבקש מהמוכרת לשלוף לך את הפריט מהמחסן באופן מיוחד. וזה קצת כמו להגיד ש"נשמח לגהץ לך את כרטיס האשראי, רק אל תבקשי מאיתנו לשמוח בך. גם את וגם אנחנו נסתפק בדוגמנית במידה 42. הרי זה כל מה שהעין והתדמית שלנו מסוגלות לספוג".
שפרה היא בוגרת תכנית ריאליטי, ולמקרה שמישהו שכח מה פירושה של המילה "ריאליטי", תרשו לי להזכיר לכם: ריאליטי זו מציאות. ובמציאות, חברים, אישה היא אישה, ולא פרדוקס; עם שדיים, עם ישבן, עם לחיים בריאות, עם עיניים נוצצות ועם מותניים. לא קרש, לא בעובי של דף, לא כחושה עד כאב, לא שוכחת לאכול, לא מסתתרת ולא מתנצלת על הנשיות שלה.
ומחברות האופנה אני מבקשת: תנו לנו את שפרה בקמפיין מציאותי. היא לא אישה גדולה, לא שמנה, ולא צריכה לכסות על ישבנו של אף פרסומאי. וככה, בדיוק ככה, אנחנו אוהבים אותה.
