כשהייתי בת חמש או שש אמרתי לאבא שלי בפעם הראשונה "תפסיק להכאיב לאמא, אתה לא רואה שהיא חלשה?". לא פחדתי, לא רעדתי, המילים האלו פשוט יצאו ממני כאילו משהו מאוד חזק דיבר מגרוני והעיף את המילים מהפה כמו קליעים ישר לפרצוף של אבא שלי.
אני בת 34 מכפר סבא, ויש לי סוד ששמרתי עמוק בבטן מאז שהייתי ילדה. "אתם לוקחים את זה איתכם לקבר", היה המשפט ששמעתי מאבי במשך שנים, אבל נמאס לי להרגיש אשמה ובושה על מה שקרה לי ובחרתי שלא לשתוק יותר.
שמי בר סטאר, ונולדתי לאבא אלים. אבא שבהתפרצויות זעם היה נותן לנו סטירות, אבא שזרק אותי על עץ, נתן אגרופים לאמא שלי, זרק עלינו כל דבר שהיה לו ביד והדבר הכי גרוע, שאף ילדה לא צריכה לחוות מאבא שלה – אבא שביצע בי מעשים מגונים.
מגיל חמש לקחתי את השליטה לידיים שלי. לא פחדתי ממנו, החלטתי להגן על אמא שלי ועל אחותי הקטנה. לקחתי על עצמי את תפקיד הפסיכולוגית והמטפלת שמרגיעה ומאזנת אותו. ניסיתי לעשות הכל כדי למנוע ממנו לפגוע בנו: העליתי הופעות והצגות בבית, הצחקתי ועבדתי קשה כדי שהוא לא יתפרץ.
יום אחד, כשהייתי בת שמונה, אמרתי לאמא שלי: "אמא, את יודעת שאבא לא טוב לנו, בואי נברח ממנו. אנחנו יכולות לחיות לבדינו, יהיה לנו הרבה יותר טוב". המילים האלה הכו את אמי בתדהמה. היא לא הבינה מאיפה הכוחות האלו מגיעים.
>> בסיפור הקודם: "הבן שלי בן 25. בכאב לב אנחנו משמשים כחברים שלו"
הם ידעו על האלימות ולא פתחו את הפה
אמא שלי היא אישה חזקה שסבלה לא מעט בחייה. היא התייתמה משני הוריה בגיל צעיר ומגיל שנה וחצי גדלה במוסדות, שם היא זוכרת שהכו אותה. גם סבתה, שאימצה אותה בגיל שש, הכתה אותה בכל פעם שסירבה לשתות חלב חם. כשהייתה בת עשרים הגיע אבא שלי, "הנסיך המקסים", לשחרר אותה מהכלא. היא התחתנה ונכנסה לכלא אחר לגמרי.
במשך 12 שנה סבלנו מכל סוגי האלימות שיש מצדו. במשך 12 שנה כל אחד מבני המשפחה שלנו ידע על האלימות, אבל לא פתח את הפה ולא הציע עזרה.
אני אוהבת מאוד את אמא שלי, אהבה כזו שאני לא יכולה להסביר, אהבה שגורמת לי תמיד לרצות להגן עליה. אני יודעת שנולדתי לעשות אותה מאושרת - זו הבטחה שמעולם לא שכחתי ותמיד הקפדתי לקיים. ידעתי שיום יבוא ונצא מהבית, ואכן, כשהייתי בת עשר אמא שלי עשתה מעשה אמיץ, מופלא ולצערי נדיר, והחליטה לברוח ולהבריח אותנו מאבא.
זה היה יום גשום. אני ואחותי הקטנה הלכנו לבית הספר בדיוק כמו בכל יום, כשפתאום באמצע השיעור נכנסה המנהלת והוציאה אותנו מהכיתות. היא הובילה אותנו לשער בית הספר, ושם חיכתה אמא שלי במונית, בוכה. ניגבתי את הדמעות מהפנים שלה ושאלתי אותה מה קרה, לאן אנחנו הולכות? אמי הביטה בי במבט ספק שמח ספק עצוב ואמרה לי, "זהו, בר. אנחנו עוזבות את אבא".
כל כך שמחתי והתרגשתי. הרגשתי איך פרק אחד תם ונשלם ומתחיל פרק חדש. נסענו למקלט של גיבורות. במקלט אמא שלי חייתה בפחד שאבא יגלה את המיקום שלנו, והייתה מספרת לי על רגשות האשמה שהיו לה על כך שהוא נכנס לכלא בגללה. למרות זאת, היא ידעה שעשתה את ההחלטה הנכונה. היא עבדה בניקיון בתים, לפעמים אפילו חמישה בתים ביום, חסכה קצת כסף והשכירה לנו דירה נחמדה בהרצליה. היא לא בחלה באף עבודה, לא החסירה מאיתנו דבר.
זה לא פשוט להישאר בבית כרגע, אבל אם אתם מבני המזל שבורכו במשפחה טובה אתם צריכים להגיד תודה על כך בכל יום
לפני שנה וחצי הוצאתי את אבא שלי סופית מהחיים שלנו. הוא עדיין חי, אני לא יודעת איפה, אני לא יודעת אם הוא ראה את הראיונות שעשיתי עליו. הבנתי שהשליחות שלי היא לספר על מה שעברתי ולהוות דוגמה לזה שאפשר לצאת מהגיהינום, לעבור אותו ולבנות לעצמך חיים טובים. היום אני נשואה, עם ילדה מדהימה בת שלוש, ואני מאושרת.
אמא שלי היא גיבורה אמיתית, אבל אף אחד לא יודע את הסיפור שלה. נשים כאלו הן בדרך כלל נשים שקופות שמתהלכות בעולם: זו יכולה להיות עוזרת הבית שלכם, הקופאית בסופר, המנקה בחברת ההייטק בה אתם עובדים. אף אחד לא יכול לתאר לעצמו את הזוועות שעברו הנשים האלה ואת הקורבנות שנאלצו להקריב.
זה לא פשוט להישאר בבית כרגע, אבל אם אתם מבני המזל שבורכו במשפחה טובה אתם צריכים להגיד תודה על כך בכל יום. עבור הנשים שחיות תחת אלימות המצב הזה מהווה סכנת נפשות. אנחנו חייבים לשים לב, לדאוג אחד לשני ולוודא שדברים כאלו לא קורים מתחת לאף שלנו.
במידה ואתם חושדים שמשהו לא תקין אצל משפחה שאתם מכירים, אל תחכו 12 שנה כמו במשפחה שלי, דווחו מיד ועזרו להציל נפשות. לא צריך לחכות לרצח הבא שיתרחש, ניתן למנוע אותו כבר עכשיו.
קו החירום לאלימות נגד נשים פועל 24 שעות *6724
* בר סטאר מרצה על אלימות במשפחה דרך סיפורה האישי
ומה הסיפור שלך? יש לך סיפור? נשמח לשמוע אותו: women@mako.co.i