גדלתי בבית אל, ועברתי בחיי שישה פיגועים. בחמש הפעמים הראשונות הצלחתי איכשהו להמשיך הלאה, להתאושש ולחיות עם הפחדים. הפעם השישית שברה אותי.
הפעם הראשונה הייתה כשהייתי בכתה ד'. נסענו לבריכה ברמאללה ובדרך נזרק על האוטובוס שלנו בקבוק תבערה. מאז חששתי מאוד מאוד בדרכים. כשנסענו עם ההורים, אמא שלי הייתה אומרת לנו להוריד את הראש בחלקים מסוימים.
כשהייתי בת 21 התחתנתי. בעלי היה חבר טוב של אחי הבכור ודרכו היכרנו. זו הייתה אהבה ממבט ראשון. יום אחרי החתונה נסענו למסיבת "שבע ברכות" שהחברים ארגנו לנו, ובדרך חזרה הביתה נזרקה עלינו אבן גדולה שניפצה את הזכוכיות של הרכב. נסענו במהירות לדירה שהייתה מלאה במתנות החתונה שלא הספקנו לפתוח ולסדר. היינו שבורים ומבוהלים.
כשהייתי בת 22 וסטודנטית עברתי את זה שוב: בדרך חזרה מהלימודים מירושלים לבית אל נזרקה עליי אבן. זה היה בשעות הערב והרכב שלי זגזג בכביש מהבהלה, למזלי לא היה רכב בנתיב הנגדי ואיכשהו הצלחתי לייצב את הרכב ולהמשיך הלאה. כמה שנים לאחר מכן ירו על אוטובוס בו חזרתי הביתה מירושלים, ושנה אחרי האירוע ההוא נזרקה שוב אבן על המכונית שלי בזמן הנהיגה.
הפיגוע השישי אירע כשהייתי בת 35, אמא לארבעה ילדים. נקלענו להפגנה בתוך כפר, נוצר פקק של מכוניות ואי אפשר היה להתקדם. שוב נזרק סלע על הרכב שלנו. במזל הוא לא חדר את החלון הקדמי, אבל הזכוכיות התנפצו. רסיסים מלאו את הרכב ואותי. איכשהו אני ובעלי הצלחנו להימלט משם בחיים.
אחרי האירוע הזה הייתה תקופה ארוכה בה היה לי קשה לצאת מהבית, ובמשך שנה וחצי לא נסעתי באותו הכביש. לא יכולתי להמשיך לחיות ככה. החלטתי שאני חייבת לנצח את הפחד. טופלתי בשיטה שמשלבת פרחי באך, קניזיולוגיה ומכשיר תדרים, וזה ממש עזר לי. לאחר כמה פגישות של טיפול ממוקד בפחד חזרתי לנסוע באותה הדרך.
במקביל, אחרי 18 שנות נישואים בעלי ואני התחלנו תהליך של פרידה. לאחר חתימה של בית המשפט על הסכם הגירושין עברנו לבתים נפרדים והיינו במשמורת משותפת. הגעתי למצב שבו אני צריכה לפרנס חמישה ילדים לבד, כשבתי הגדולה בת 17 והקטן בן שלוש. עבדתי בשלוש עבודות כדי לשרוד.
החלטתי לנסוע לאומן שבאוקראינה ביום מיוחד שנהוג להאמין שהוא מסוגל לניסים. זו הייתה החלטה פתאומית, החלטה של רגע. כשחזרתי מאומן הדבר הראשון שעשיתי, בלי להבין למה, היה להקפיא את הגט של הרבנות שהיה אמור להתבצע כשבועיים לאחר הטיסה. כיוון שהייתי נשואה לכהן, ידעתי שאם איפרד ממנו זה יהיה מהלך שלא ניתן להתחרט עליו מבחינה הלכתית, מאחר שאסור לו להתחתן עם גרושה, גם אם היא גרושתו. וכך, לאחר שנה שלמה של פרידה, החלטנו לחזור ולהקים מחדש את ביתנו.
החלטתי שאני רוצה לממש חלום ישן: להוציא אלבום. התחלתי במסע ארוך של כתיבה, הלחנה והקלטה באולפנים. באמצעות פרויקט הדסטארט מימנתי חלק מעלות האלבום שלו קראתי: "פשוט לחיות", שיצא לפני חצי שנה, ובתוכו שירים עם סיפורים מתוך החיים. המוזיקה היא זו שעזרה לי להגיע לריפוי. את החושך הפנימי הגדול שחוויתי עקב מאורעות החיים, הפחדים שהציפו, הבדידות והאתגרים שהגיעו לחיי, האירו המילים - ומהכאב נוצרו שירים. אלו שירים שיש בהם ריפוי, תקווה ואור גדול.