"את שמנה, את זולה, את מכוערת, מי רוצה אותך בכלל?"

בת 47, נשואה +3, רחובות. מאמנת אישית ומנהלת משאבי אנוש

כנערה הייתי שקטה ונמנעתי מחברתם של בני גילי. אל הבריכה הייתי מגיעה עם חולצה, שלא תחשוף אותי ולא תעורר שיחה. ניסיתי להיות כמה שיותר רואה ואינה נראית, ולכן כמה התרגשתי כשיום אחד מישהו ראה אותי. הוא היה גבר שרירי ושזוף שהתיישב לידי בבריכה העירונית והתחיל לשוחח איתי. מיד נשבתי בקסמיו. הוא הרעיף עליי מתנות ומחמאות, נתן לי להרגיש מיוחדת וכשהציע לי לעבור לגור איתו מיד הסכמתי. זו הייתה הזדמנות פז עבורי לעזוב את חיי המשפחה הקשים ולהפוך לנסיכה בסיפור אגדה עם אביר על סוס לבן.

"הייתה לי רק חברה אחת שקיבלה את אישורו. רק איתה יכולתי להסתובב בחוץ וגם זה היה רק למקומות שהוא אישר ורק בשעות מסוימות"

מהר מאוד החיים הפכו לסיוט. לאט-לאט הוא ניתק אותי ממשפחתי ומחבריי והפך אותי לשחקנית מוכשרת: בבוקר אישה מצליחה עם תפקיד בכיר בחברת סלולר גדולה ובערב אישה מושפלת ומבודדת. רק חברה אחת הייתה לי, כזו שקיבלה את אישורו. רק איתה יכולתי להסתובב בחוץ וגם זה היה רק למקומות שהוא אישר ורק בשעות מסוימות. אם יצאתי לשופינג, הייתי מקבלת קצבה והנחיות מדויקות מה מותר לי לקנות ומה אסור. כשחזרתי הביתה חויבתי להציג את החשבונית.

יום אחד//

את היום שבו חל השינוי אני זוכרת היטב, זה היה יום רביעי בשעה שש בערב. הוא חזר מהעבודה, העמיד אותי במרכז החדר והחל לקלל ולהשפיל: את שמנה, את זולה, את מכוערת, מי רוצה אותך בכלל? בשלב מסוים הוא דחף אותי לשירותים ונעל אותי בפנים. באותו הרגע הרגשתי שהנפש שלי עוזבת את הגוף. במקום הכי שפל, בשירותים, הרגשתי את הרצון שלי לחיות. שם זה היכה בי, ושמעתי בי קול שאמר לי: "עכשיו את קמה ועוזבת או שתסבלי עד יום מותך - והוא קרוב מתמיד". פרצתי את דרכי החוצה וברחתי מהבית. אחרי חצי שעה חזרתי - פשוט לא היה לי מקום אחר להיות בו.

למחרת בבוקר גמלה בליבי החלטה. חידשתי קשר עם המשפחה שמאוד תמכה ועזרה לי כשהגיע רגע האמת. עזבתי אותו עם מזוודה קטנה ופג'ו 207 חבוטה. לאחר מספר חודשים הכרתי את בעלי ואב ילדיי, שהפך להיות הנסיך האמיתי בסיפור חיי.

>> המוזה הקודמת: מעין קרת חיפשה קריירה שניה. ואז היא הבינה שזה היה לה כל הזמן מתחת לאף

שעה-שעה//

6:00 היום שלי מתחיל עם הודייה ליום חדש, מדיטציה או סתם חשיבה חיובית עם עצמי.

7:30 אני מכינה כריכים לילדים ואנחנו יוצאים מהבית. את בני הקטן אני לוקחת לבית הספר, בנותיי הגדולות הולכות לבד.

8:30 מתיישבת מול המחשב שלי במשרד, בחברה בה אני עובדת כמנהלת משאבי אנוש. אני עובדת בחצי משרה, על מנת שאוכל לתת את כל-כולי לשלושת ילדיי המתבגרים.

13:00 חוזרת הביתה ואוספת את הילדים. מבשלת, מנקה, מסיעה לחוגים. את ארוחת הצהריים אנחנו מקפידים לאכול יחד.

17:00 יוצאת אל הקליניקה הפרטית, שם אני עובדת במאמנת אישית ומקבלת מתאמנות עם סיפוק גדול לראות אותן במסע חייהן. אני נמצאת בקליניקה שלוש פעמים בשבוע, ובימים הנוספים מתאמנת בסטודיו פילאטיס, זומבה ועיצוב.

בנוסף אני מתנדבת בעמותת "רוח נשית" המלווה נשים שבחרו לקבל החלטה ולעשות שינוי מהותי בחייהן, ממש כמו שאני עשיתי. אני מקפידה להיפגש עם חברות מדי פעם וכמובן שיום אחד בשבוע אני משאירה לדייט רומנטי עם בעלי.

 מרגע לרגע//

כל יום אני פותחת בהודיה על האומץ שהיה לי לעזוב את החיים הקודמים, ואני גם סוגרת כל יום עם הודיה על החיים החדשים והמשפחה הנפלאה שבניתי. אני מאמינה שעם אמונה, תושייה והצבת מטרות אפשר לעשות שינוי: הכל מתחיל בנו, ואם נרצה נכבוש כל יעד וכל פסגה.