אדם שמן חייב להיות מצחיק. זה בערך מה שלימדו אותנו לחשוב. האסכולה הראשונה טוענת שזה קורה בגלל חוסר הביטחון של השמנמנים, שגורם להם לתפוס את תקן ליצן החצר שמחפה על היעדר אישיות סקסית, וכדי לתחזק עור של פיל הם מעדיפים לצחוק על עצמם ועל כולם. האסכולה השנייה אומרת שזה לא שהם מצחיקים כל כך, זה פשוט הלחיים השמנמנות והחיוך הרחב שגורם להם להיראות מצחיקים.
אופרה ווינפרי? אני בכלל אלן דג'נרס
אני שייכת לאסכולה שלישית ונפרדת – זאת שהייתה בכל מקום ושפטה את כולם וחזרה בתשובה עם הבנה שכל אחד הוא מי שהוא. אז אני שמנה ומצחיקה. זאת כנראה גם הסיבה שתמיד משווים אותי לאופרה ווינפרי השמנמודה שהצליחה בגדול. אם תשאלו אותי, אני בכלל אלן דג'נרס הקורעת, שעושה את הנשים הכי יפות בעולם. רק שאני סטרייסטית עם שיער ארוך. אבל היי, לשתינו יש בלונד.
אז מתי הבנתי שאני מצחיקה? כששואלים את זה, אני תמיד ממציאה שזה ככה מאז שאני זוכרת את עצמי. אבל האמת היא שאני האדם הכי פחות מצחיק בבית שלי. אם תגיעו לארוחת ערב אצלנו, תראו שכל מנה נגמרת בדמעות של צחוק. אחי הגדול, אוטוטו סגן אלוף, הוא ציניקן ברמות, אמא שלי אוהבת לצחוק (עליי בעיקר), לאחותי הקטנה יש טיימינג קומי מופלא וגרוטסקיות נדירה. ואני? אני רק מקרקרת מצחוק מסביב.
השאלה הנכונה היא למה לעזאזל החלטתי לקחת את הדבר שאני הכי אוהבת לעשות בחיים (אחרי אוכל ואהבה) ולהפוך אותו למקצוע. אחרי הכול, לקחת הומור לעולם הקשוח של סטנד אפ זה כמו לקחת שיר אהוב ולהשתמש בו כשעון מעורר. תהיו בטוחים שתוך שבוע תשנאו את השיר.
עולם הסטנד אפ הוא לא כל כך מצחיק. למעשה, אם חשבתם שמכונאות זה עולם של גברים, תדעו שמקצועות הבמה, וסטנדאפ בפרט, הוא גברי עוד יותר ודוחק אתכם לא פעם בבוז גדול הצידה. לעמוד על במה ולהצחיק זה עניין מסובך, וכשאת אישה, ועוד אחת גדולה, זה כמעט בלתי אפשרי.
סטנד אפ זה לא רק להצחיק באופן ספונטני (המומחיות שלי) וגם לא לשלוף מהשרוול (הכי כיף) - זה בעיקר עבודה קשה. לא מדובר רק בעמידה מול קהל ולהוכיח לקהל שאתה מצחיק. מדובר בקצב, באנרגיות מטורפות, בבחירת נושאים רלוונטיים ובהתאמה לגיל ולאופי הקהל. צריך למצוא את הנוסחה המדויקת שרק יחידי סגולה מצליחים לפצח. הסוד הוא במינונים, ברמה, בשפה, בתאטרליות, במימיקות, בעוצמת הקול, בבוטות ובעיקר בפתיחות.
אסתי זקהיים, עירית קפלן ואני
רק תחשבו איזו תחושה זאת לעלות על במה, עם אבחנה מבריקה שאותך הצחיקה מאוד, וככה – כשאת בשיא הביטחון - להגיש אותה ולחטוף דממה. עכשיו תוסיפו לזה את איך שאת נראית, וקיבלתם אתגר של ממש. אם תסתכלו סביב, הפלאס סייז היחידות שהגיעו לתפקידים משמעותיים באמת על המסך ועל הבמה הן שתיים בלבד: אסתי זקהיים ועירית קפלן. שתיים מול עשרות שחקניות ומצחיקניות בפיטנס סטייל.
גם אותי קשה לפעמים לעכל אבל פייר, זה לא מפריע לי. כששואלים אותי אם הייתי רזה זה היה גורם לי להצליח יותר, אני תמיד עונה: אני מי שאני וזהו. וככה בדיוק, אני עולה על הבמה, עם המטען החורג והבלונד שמבלבל את כולם ומדברת על כל מה שיש לי בבטן. ותהיו בטוחים – אין שום פרות קדושות במופע שלי: נישואים, אהבה, סקס, חמות, ילדים, כושר, אוכל כמובן. הכול עובד.
הרגע שהכי מרגש אותי זו השנייה הזאת שלפני העלייה לבמה. כמו שניה לפני נשיקה עם הגבר שלך, או לפני קידום בעבודה או לפני כל דבר גדול שמסעיר אותך. זה עובד ככה: הקהל צוחק מהסטנדאפיסט שהיה רגע לפניי על הבמה, אני ממתינה מאחורי הקלעים ומקווה שהערב יעבור טוב, ואז אני שומעת את המנחה אומר: "עכשיו קבלו מיכל שם טוב".
זו חרדה איומה - עד המילה הראשונה והחיוך הראשון שאני קולטת בקהל. כשאני עולה, אני רואה את המבטים של הנוכחים באולם. מבטים של: "יואו, איך היא מזכירה את רוזאן בר / תיקי דיין / אופרה וינפרי". כן, שמעתי כבר הכול. אבל למי אכפת? אני רק מחכה לשצף של מילים וחיוכים ואלתורים (אלתורים זה מה שמחרמן אותי בעמידה מול קהל) שייצאו החוצה. בסוף המופע – כולם כבר עם מחיאות כפיים וקריאות: "היא גדולה, היא גדולה, היא גדולה". אז השתגעתם שעכשיו אני ארזה ואחזור להיות קטנה?
*מיכל שם טוב היא סטנדאפיסטית ושדרנית ברדיו דרום 95.8 FM ומגישת התוכנית "באה בטוב"
>> בפעם הקודמת: איך מתחילים עם אישה גדולה?
>> לכל הטורים של מיכל שם טוב: "גדולה בעיר הקטנה"