האם אישה גדולה יכולה להיות בכלל מחוזרת?
לא עניתי לו באותו רגע, אבל אני לא בורחת מהתשובה. אז איך אישה גדולה יכולה בכלל להיות מחוזרת? תופתעו לשמוע שכשהיא בוחרת בזה, זה קורה. ולא מעט.
למען האמת, ניסיתי להיזכר בכל אותם מקרים בהם דחו אותי על בסיס היותי שמנה והמסקנות היו שכנראה כל מי שמסביבי אוהב שמנות, או שאני ממש טובה בלהדחיק משברים וצלקות. לא הצלחתי למצוא סיפור אחד של דחייה שקשורה במשקל. בכלל, אין הרבה סיפורי דחייה בחיי. אולי בגלל שאני תפוסה חזק מגיל 20, ואולי זה בזכות אותו ביטחון עצמי משובח שאמי העבירה לי מגיל אפס.
מאז שאני זוכרת את עצמי, אני מלאונת עם כדודים (לחיים שמנמנות) וגלבוק (סופגנית). כילדה, אני זוכרת אותי ואת אמא שלי, המשוגעת, יושבות מול הטלוויזיה ובוהות בתחרויות יופי (טוב, גדלתי בערד ואין שם הרבה מה לעשות), והיא משכנעת אותי שאני יותר יפה מלינור אברג'יל ויותר חכמה מפרויד וניטשה. קוראים לזה חוסר מודעות - אבל אותי זה שירת אותי מעולה.
באבולוציה שלי מילדה שמנמנה לאישה שופעת, למדתי שיש לי יתרונות על נשים אחרות. למדתי שעושים אהבה קודם עם הראש ורק אחר כך עם הגוף, ואם גרמת לגבר לרצות לאבד הכול בעבורך כי את מהממת, מצחיקה, מגניבה וסוחפת – אז ממש לא אכפת לו מצלוליט.
שלא תטעו, גם אני עברתי גיל התבגרות מאתגר, כמו כולם. היה הכול בתקופה הזאת, וברור ששמעתי לא פעם ולא פעמיים את המשפט המופתי: "אם רק הייתי רזה – הייתי מושלמת". אני מצדי תמיד שאלתי בתגובה: "וחברה שלך, הרזה הזאת, היא מושלמת?"
הרבה זמן לא ראיתי בטטה כמוך
כשהתחלתי להופיע הייתי פותחת את הערב: "אני מאוד מתרגשת כי היום התחילו איתי. בחור שאל אותי: 'תגידי אבא שלך גנן'. עניתי שלא, למה? אז הוא אמר לי: 'כי הרבה זמן לא ראיתי בטטה כמוך!'. אין צורך בטוקבקים על למה פתחתי ככה ואין צורך להפעיל את שדולת הנשים, עשיתי את זה כי זה נראה לי נכון לגשת ככה לתופעת הבלונדה הענקית על הבמה. נראה לי משעשע וזאת הייתה מטרה שלי אז, אבל היום אני לא עושה את זה כי הבנתי שזה לא נכון.
היום, בטטה או לא, מתחילים איתי ומסובבים את הראש כשאני עוברת. למה? כי בלונדינית או ברונטית, מחשוף נדיב או צווארון סגור - דעו זאת עכשיו: אישה שמחייכת בכל קנה מידה ובכל גזרה היא מסובבת ראשים, ואני מפזרת חיוכים כל הזמן.
ומה הם אומרים לי? ובכן, בהודעות אישיות שאני מקבלת למייל – יש את המשפט הקלאסי של "דווקא יש לך פנים יפות". זה נחמד כן? אבל טיפ לכל גבר שרוצה לפלרטט עם אחת כמוני: אל תוסיפו את המילה הדווקאית והמעצבנת כל כך: "דווקא", וגם אל תתייחסו רק לפנים היפות, מה עם כל השאר? יש יותר מפנים. רבאק, הבחורה פאשניסטה.
והנה עוד משפט שזורקים לי מדי פעם: "את כולך נשיות מתפרצת". ללא ספק משפט אמביוולנטי, מצד אחד - כמה נעים להבין שהוא מדבר על העור החלק, על הקימורים העגולים, על הרכות האין סופית. מצד שני, אין מנוס מלתהות: כשהם מדברים על "מתפרצת", הם מתכוונים למחטב שמונע מהכל לפרוץ החוצה?
אז איך מתחילים עם כל אחת שהיא לא השטאנץ?
אז כשועלת חיוכים והתחלות, הנה כמה טיפים: קודם כל, תנסה להבין - האם יש סממן חיצוני שמבדיל את האישה שאתה חושק בה מאישה "רגילה"? נניח אף גדול, ישבן משודרג? קח בחשבון שהיא מודעת לזה היטב. כדי שהיא לא תחשוב שיש לך פטיש לחריגות שלה, כדאי שתסביר לה למה היא ורק היא עושה לך את זה. יש להניח שזה בזכות העובדה שהיא חכמה, או כי יש משהו בתנועת הגוף שלה, בריח שלה, במגע שלה, במבט המלטף שלה, בקול שלה. מה שלא יהיה, זה ודאי משהו אישי בה שעושה לך את זה.
בשום פנים ואופן, אל תיגש אליה עם משפט כמו: "אני מת על שמנות / נמוכות / גבוהות/ אנורקסיות /אתיופיות / דוסיות / נכות / זקנות". שמור את זה לעצמך, ונסה להבין מה יש, לצורך העניין, בבטטה הספציפית הזאת, שהקסים אותך.
ולקינוח, מנה למחשבה: כל הדיבור על הבטטה הזכיר לי מנה מופלאה שאכלתי במסעדת רינגבלום (מסעדה שמעסיקה נוער בסיכון בבאר שבע) - רביולי בטטה לא מתחנף, עם שמיכת פוך של רוטב שמנת ועגבניות מיובשות בקטנה כדי לא לקלקל את הליטוף על הלשון. הבטטה מתחבאת לה בתוך ים של מתיקות מפחדת להתבלט עם הצבע הנועז שלה, היא קצת מפחדת אולי, שיאהבו אותה או ישנאו אותה יותר מדי. היא יודעת שאי אפשר להשאר אדישים כלפיה. תוציאי את הבטטה שבך.
*סטיילינג: פאולינה ברגמן
*מיכל שם טוב היא סטנדאפיסטית ושדרנית ברדיו דרום 95.8 FM ומגישת התוכנית "באה בטוב"
>> בפעם הקודמת: איך עושים שופינג במידה 50?
>> לכל הטורים של "גדולה בעיר הקטנה: מיכל שם טוב באה בטוב"