כשחושבים על זה, זאת אמורה להיות התקופה הכי יפה בשנה. חג בו מציינים חירות, חג בו מתארחים ומתארחים אצל אנשים שאוהבים, חג בו מאוררים ומנקים את כל החדרים וגם את החיים שלנו - ובלב שמחה רבה כי אביב הגיע, פרפרים בכל מקום ומריחים את הפריחה.
ובפועל? כל השרירים בגוף תפוסים מהניקיונות, אין אוויר בריאות מהאדים של האקונומיקה, הידיים נראות כמו של חולה פסוריאזיס מהסנט מוריץ ושטח המחיה בבית הולך ומצטמצם, עד כדי אכילת חמץ בחדר המדרגות. כל אלו לא מונעים ממני לאהוב עד כלות את החג הנפלא הזה. מה שכן גורם לי לפתח יחסים אמביוולנטיים עם פסח הוא כמובן עניין האוכל - וכל פוביית "אחרי החגים".
תתפלאו, גם אני לפעמים חושבת על המשקל שלי
האוכל בפסח מאוד מעצבן, כי אין חלה ולא פיתה. אל תגידו לי שיש לחם כשר לפסח, כי זה כמו שוקולד ללא סוכר: או שיש לך את זה או שאין לך את זה. ולכן, למעשה כל הפסח את בתחושת דיאטה והימנעות, כשבפועל את מעמיסה על עצמך כמויות לא מבוקרות של מצה עם נוטלה. מי יכול להתמודד עם השלת כל הקלוריות האלה אחר כך?
אתם בטח שואלים: את? את מדברת על לעלות במשקל? את כבר מקרה אבוד. ובכלל, זה אנטי תזה למה שאת - מיכל שם טוב זה שם נרדף ל"תאהבי את עצמך כי זאת את", בכל מידה.
אבל תתפלאו: גם אצלי, כמו אצל כולן, יש ימים כאלה ויש ימים כאלה. כמו שלך יש יום באד הייר דיי, אף ארוך או שיניים עקומות. יש יום שממש ממש בא לך לשנות את זה, ויש גם יום שאת דווקא חושבת שזה סבבה, שזה הייחוד שלך ואיזה מזל שאת ככה. לפעמים ההערות של האנשים עושות את שלהן. למשל, ההערה הרווחות כשפוגשים אותי: "דווקא יש לך פנים יפות". למה דווקא? ומה זה 'יש לך פנים יפות'? מה עם כל השאר? יש לי יותר שאר מפנים!
ולכן, קורה שבכל שנה מחדש אני אומרת לעצמי לנקוט בטקטיקת טרום חגים מסודרת: מצמצת העמסה שבועיים לפני החג, מורידה שלושה קילו ואז בחג חוגגת עד יבוא צנתור. בפועל, אני נוקטת בטקטיקת ה"לקנות בגדים שיטשטשו את הנזק" וסומכת על בורא האיזונים והעולם שהכל יבוא על מקומו בשלום. ותשמעו איזה קטע, הכל באמת תמיד מתאזן אצלי, ושלושה שבועות אחרי החג הכל חוזר לקדמותו.
קבלי את עצמך וצאי מעבדות לחירות
איך אני מסבירה את זה? כשאת באמת מרגישה בנוח אז הכל מתאפס לבד. בלי סטרס, בלי מאבקים, הגוף מוצא את הדרכים שלו לחזור לקדמותו. כל אחד וקדמותו שלו. כראיה לכך הזכרי בכל הדיאטות שבהן הפעלת סטרס על הגוף - והוא הכפיל את המשקל, כמו קפיץ לחץ שיוצר תגובה הפוכה. אצלי אין לחץ. הכל מתאזן. מעצמו.
אז הנה לנו הזדמנות פז לצאת מעבדות לחירות, הנה ההזדמנות שלנו לבעוט בשיטה. הנה הזדמנות לזרוק לפח את הסגפנות ולאמץ את עצמכן בכל מידה. החליטי שהיום את לא מכניסה את הבטן כשאת עושה אהבה, להיפך, קחי את היד שלו ושימי על החלק הבשרני שלך שהתביישת בו קודם. אני מבטיחה לך שהשמיים לא יפלו ומחר תזרח השמש. לכי עם מי שאת עד הסוף. רוצה שינוי? תעשי. לא רוצה? קבלי את עצמך ככה, כמו שאת, בלי תנאים.
מיכל שם טוב היא שדרנית ברדיו דרום וסטנדאפיסטית. המופע הבא שלה, "50 גוונים של גדול", יתקיים ב-15.5 בחיפה