את הפוסט הזה אני כותבת לכם מהמגה לפטופ הפרזנטורי, מהטירה של הפרזנטורית ממדינת הפרזנטוריות בשכונת הפרזנטוריות ברחוב הקמפיין 7 ליד שדרת בילבורד באיילון. נו, ברור שאני מבלפת. וברור גם שרוב הסיכויים שאם אתם לא חיים כמוני את עולם האופנה או את עולם "מגיע לי לחיות טוב ולא משנה אם אני לא כמו כולם" - אז אין לכם מושג על מה אני מדברת. ובוודאי שלא תבינו ממה ההתלהבות אם לא אבהיר לכם את הנקודה הבאה:
אתם בטח לא מפנימים, אפילו אני עוד בשוק מזה, את השינוי הצרכני פלוס חברתי שהשיגה מדינת ישראל בשנת 2014. מהפך בענף האופנה: לראשונה בישראל פרזנטורית במידה גדולה - כמעט הכי גדולה של מותג בפריסה ארצית - מובילה את המותג. והפרזנטורית הזו היא אני.
עוד בערוץ הנשים:
- איך פועלת דיאטת 123 של עינב בובליל?
- 5 הקייטרינגים שיובילו את עונת החתונות הקרובה
- "בגיל חצי שנה אמרו לאמא שלי שאני שמנה וצריכה לרזות"
שלא יחביאו אותי
כן-כן, אני רואה את הגבה שאמונה על הסקפטיות מתרוממת ואת גלגלי הזיכרון לוחשים: "מה היא מדברת שטויות? לא הייתה כבר בעבר פרזנטורית גדולה לרשתות של מידות גדולות?". תחשבו שוב. מרינה מ, מירי מ, נעה ת. ושות' הן לא באמת במידות גדולות, והן בוודאי שלא במידה הגדולה ביותר של המותג. אני חושבת שהן יפהפיות הורסות, בוודאי שיותר ממני, אבל הן מייצגות פלח שוק מסוים שיכול להיכנס לכל רשת בקניון ולמצוא בגד לכל אירוע. לעומתן, ממידה 46 צפונה, רחמנא ניצלן, ועד מידה 60 - לא יכלתם למצוא, עד היום, אף אישה שמובילה קטלוג או מתנוססת על שלט חוצות או בילבורד, גוועלד, באיילון. לא כי אין לנו דוגמניות מהממות במידות גדולות, אלא כי אין מעצב אחד אמיץ מספיק שהעז לעשות את זה בפריסה ארצית. עד היום.
היום אני מרגישה שלראשונה מסעודה משדרות וריקי כהן מחדרה נחשפות לאופציה לקבל את עצמן כמו שהן. מהיום, הן לא תשלכנה את כל מה שלא מצליח להן בחיים על עודף המשקל שצברו בהריון האחרון, וזה לא ידחוף אותן למקרר הקרוב לאכילה רגשית, וזה לא ידחוף אותן להצטלם ולטשטש בפוטושופ, וזה לא ידחוף אותן לדחוף יד לפה להוציא את הארוחה או להחליט שמהיום הן טבעוניות. וזאת המדרגה הראשונה בדרך להקטנת הרדיוס של "מדינה בהפרעת אכילה".
לא מאמינים, נכון? האמנתם שאיש אחד שאמר איי הב אה דרים יוציא את כל השחורים מעבדות לחירות? ברור שלא. אני מדברת על מעצבת אחת שמאוד אוהבת לעצב, מעצבת אחת שמאוד אוהבת נשים שמרגישות טוב עם העיצובים שלה, אישה אחת שבחרה בניגוד לתנועת כדור הארץ אישה אחרת במידה גדולה - לשמש כיפת ברזל וירי מונע אנושי, ששומר על הילדים של כולנו מהפרעת האכילה שמילא מחכה להם מעבר לפינה. אני מדברת על המעצבת דפנה לוינסון ועל המותג שלה, so simple.
אחרי שקיבלתי את תפקיד הפרזנטורית של המותג, בשבוע שעבר, מישהי כתבה לי בהודעה פרטית: "אני מקווה שבאמת ישתמשו בך לכל הקטלוגים ובשלטי החוצות ובטלוויזיה, אני מקווה שזה לא סתם כדי לסתום לנו את הפה ושיחביאו אותך". נצבט לי קצת הלב שהיא כל כך לא מאמינה שזה יקרה. ובצדק - כי זה מעולם לא קרה עדיין, במשך 66 שנות קיומנו.
העוגן הורם, הספינה מפליגה
עניתי לה ממעמקי ההבנה שלי אותה, וסיפרתי לה שהחיבור שלי עם דפנה לוינסון היה כל כך מידי וכל כך מיוחד, כמו אהבה במבט ראשון. דפנה וצביקה בעלה הבינו את הצורך מתוך הביקוש שעלה; נכון, זה עסק כלכלי, ונכון, יש עוד מנועים שדוחפים את החללית הזאת לחצות את האטמוספירות והתכתיבים - אבל הכוונה והדרך ראויות בעיניי להערכה.
צריך להבין שמותג כמו so simple, בהיעדר תחרות אמיתית בענף האופנה למידות גדולות, יכול בקלות להפוך לעסק מצליח - גם בלי להעז לפרוס מעל איילון 100 קילו של נשיות מתפרצת ולחטוף אש מכל מי שטוען שזה מעודד השמנת יתר. הבנתי שהכוונה של הלוינסונים טהורה לגמרי כשהם אמרו לי ככה בשיא העדינות: "מיכל, אנחנו רוצים גם לייצר מפגשים אינטימיים עם הלקוחות שלנו. לעזור להן לבחור בדגם הנכון כל אחת לגוף שלה, לתת להן כלים אמיתיים לניצני המהפך".
חייכתי חיוך פנימי ביני לבין עצמי והרגשתי שהמפרשים במספנת האופנה עלו, המיתרים נמתחו, העוגן הורם - ואתן מוזמנות לעלות איתי להפלגה שקשה לי לדעת איפה תיעצר.
מיכל שם טוב היא שדרנית ברדיו דרום וסטנדאפיסטית. המופע הבא שלה, 50 גוונים של גדול, יתקיים ב-11.8 בבית ציוני אמריקה, תל אביב
התמונות מקטלוג so simple מבית דפנה לוינסון | הפקה: אייל חדד | איפור ושיער: ימית כנען | צילום: אורטל שלום
