הערב מתחיל עם להקת "קצבי באר שבע" | צילום:
יהודית הופמן
שביל ארוך. לבוש בגדי חג. משני צדדיו מונחות שקיות חול שבתוכן תאורה זעירה שמאירה את הדרך. די מרגש לי לצעוד בשביל הזה. אף פעם איני יודעת מה יהיה, ובוודאי את מי ומה אפגוש. קר מאוד. צעדיי מואצים. הנה שער הניצחון, בדיוק כמו בפאריז ומעליו כיתוב: MAGMA. ומיד אני יודעת שמי שעשתה את זה היא עמית המדהימה. יש לה ידיים שיודעות לעשות הכל.
סמול גלאס, הוט סיידר?
בחוץ, כמו נמלים, כולם עובדים. המטבח נראה כמו בסיס צבאי. כל אחת יודעת ומכירה את התפקיד שלה, ותמיד יש את אלו שעוזבות הכל ובאות לעזור. כי ככה זה כשמרגישים חלק ממשהו גדול, כולם רוצים להיות שייכים. "סמול גלאס הוט סיידר"? ברור. אני לוקחת לגימה. והנה זה בא. ההרגשה הזאת של להיות בשיא ההתפרקות ולהרגיש חום.
לא במקרה הגיעו 300 נשים בקור וברוח עד למדבר הרחוק. עד אירוע ההשקה של מאגמה צ'אלנג שהתקיים בממשית. האירוע סימן את פתיחת ההרשמה למסעות מאגמה צ'אלנג' אל דרך המשי והגיעו אליו נשים מכל רחבי הארץ. כאלה שהשתתפו כבר במסע של מאגמה בעבר ועוד נשים רבות שרוצות גם. קשת רחבה, הטרוגנית ומעניינת שלכולן מכנה משותף: כולן מבקשות לשבת פעם אחת בחיים ליד עצמן.
שער הניצחון של מאגמה צ'אלנג' | צילום:
סמדר יגר
הערב מתחיל עם להקת "קצבי באר שבע" שמדהימה אותנו בריקודים ומגיעים הישר מהקווקז. זאת להקה של ילדים בלבד שמתחילים לרקוד מגיל 4. הכי צעיר בלהקה הוא בן 7 וקוראים לו רונן. שאלתי את רונן איך הוא מרגיש כשהוא רוקד. הוא אומר שהוא מרגיש כאילו שהוא עף.
אנחנו שומעות על היעד המדהים אליו יצאו המסעות השנה, לומדות על המסע ה"פורץ" (שמיועד לנשים שכבר יצאו בעבר למסע שטח) ומתרגשות מול התמונות של שלל הפעילויות שמאגמה מקיימת אחרי המסע: ערבי נשים ועסקים, פעילויות התנדבות, מפגשי נשים, טיולים ומה לא...כי חיבור הוא שם המשחק ואנחנו הרי לא רוצות שזה ייגמר.
"כשנשים נמצאות ביחד יש שמחה, חיבור וצחוק"
יפעת יגר, מנהלת מאגמה צ'אלנג' מתחילה לדבר. לא משנה כמה פעמים היא תעשה את זה עדיין אני מתרגשת לשמוע את קולה. יגר מספרת שתמיד שואלים אותה למה נשים יוצאות למסעות הללו. "אני לא חושבת שיש סיבה אחת" אומרת יגר " יש הרבה סיבות והן שונות ומשתנות אבל מה שבטוח הוא שכשנשים נמצאות ביחד יש שמחה, חיבור וצחוק. כשנשים נמצאות ביחד יוצא מהן משהו זוהר".
כשנשים נפגשות זה תמיד מקום של שמחה | צילום:
יהודית הופמן
יגר מודה לצוות שלה, הכוח המניע שמאחוריה והפנים שלה כל כך שלוות ושלמות. ובדיוק בדקה הזאת אני נזכרת באישה שניגשה אלי קודם והציגה את עצמה כאמא של אחת המשתתפות במסע. לחצתי את ידה ואמרתי לעצמי: זהו. זה בדיוק זה. הנה התובנה. כי פתאום קלטתי שמאגמה זאת משפחה אחת גדולה. וידעתי שאני רוצה לשמר את ההרגשה הזאת, של להיות חלק ממשהו גדול ואיכותי.
השביל ביציאה עדיין מואר. כנראה שככה זה עם שבילים. הם תמיד מאירים, זה רק אנחנו שצריכות לפתוח את הלב ולקחת בשתי ידיים את מה שרואים.
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן