היא אוהבת לאכול הרבה וכל הזמן ואין לה שום רגשי אשמה על כך; דואגת להיות מטופחת ותמיד תשמור אמונים לספר הקבוע שלה; היא נשואה אבל לפעמים מרגישה אם חד הורית. שי-לי ליפא מספרת איך היא עושה את זה
איך את עושה את זה, שי-לי ליפא? | צילום:
דן לב
איך את עושה את זה?
שי-לי ליפא, בת 39.5, נשואה + 2 (בן 10.5 ובת 6.5), מחברת ספרי בישול, מתכונאית ומגישת תוכנית הבישול "הבית של שי-לי" בערוץ 2.
איך את מספיקה?
אני מתעוררת בדרך כלל בסביבות 7:00, מכינה בחצי עין עצומה תה ירוק לילדים וקפה לי. בעלי עובד בחו"ל, לכן אני בדרך כלל סוג של אם חד-הורית, ויש לי הרבה מה לתקתק בבוקר. אם הוא נמצא, הכל יותר באיזי, ועושים את זה יחד. אם לא, זה יותר לחוץ. אני מכינה לילדים אוכל, מאיצה בהם להתלבש, ולוקחת אותם לבית הספר.
אם אני עובדת מהבית באותו יום - אני חוזרת הביתה, מתיישבת על דף הפייסבוק שלי, עונה על שאלות ותגובות, מעלה פוסטים חדשים ותמונות לאינסטגרם. זה חשוב לי מאד ואני מקדישה לזה הרבה זמן. אחר כך אני עובדת בבית על מתכונים חדשים, וגם מנסה אותם במטבח, או שאני יוצאת לפגישות על כל מיני פרויקטים שאני עובדת עליהם.
יש לי גם ימי צילומים שהם ימים ארוכים ואינטנסיביים, שבהם אני נמצאת בסטודיו של הצלם. הם נקבעים מראש ולבעלי יש 'עוצר יציאה' בימים האלה מהארץ.
כשאני מצלמת תוכניות לטלוויזיה, אני יוצאת מהבית ב-6:00 וחוזרת מאוחר, ובצהריים, כשכולם הולכים לאכול, אני יושבת עם עצמי בחדר האיפור, שותה תה ומנסה להיזכר איך קוראים לי. באותם ימים אני נדרשת גם לדבר למצלמה, גם לבשל, גם לארח, גם להיות חמודה וגם לעמוד בזמנים, וזה מאד קשה. לשמחתי ולמזלי יש לי בדרך כלל עזרה עם הילדים בצהריים, ואחר הצהריים אני איתם, חוץ מימי הצילום. כשבאים אליהם חברים אני משתדלת להשקיע מאד, ואנחנו מכינים ביחד פיצות ועוגיות.
בימים שבהם קשה לי יותר אני הולכת לישון מוקדם, סביב 22:00-23:00 וקמה כמו חדשה, אבל ברוב הימים אני ערה לפחות עד 00:00-1:00.
איך את מפרגנת לעצמך?
"בעלי עובד בחו"ל. מרגישה קצת כמו חד הורית לעתים" | צילום:
דן לב
אני לא בליינית, אבל לפחות פעם בשבוע אני יוצאת עם בעלי לסרט. אנחנו מאד אוהבים קולנוע. אנחנו גם יוצאים למסעדות, ומבלה הרבה עם חברות.
אני מלכת השופינג. אמנם לא קונה הרבה, אבל קונה טוב. אני מאד טובה בזה כי אני יודעת מה מתאים לי. האמת שזה לא היה ככה תמיד. למעשה, הייתי בטוחה שמתאימות לי רק שמלות, עד שחברה שלי, הסטייליסטית אלינור דביר, הכירה לי את מותג הג'ינסים Acne שאורז את הגוף טוב-טוב ואז ג'ינס יכול גם להחמיא. ביום-יום אני קונה הרבה ב'זארה' וב'אמה'. כשמתאפשר לי, אני קונה גם הרבה בברלין, שם בעלי עובד, ברשתות כמו Cos, ו-Anthropologie, ואז הכי נהנית כי לאף אחת אין את זה. אם אני מאד רוצה לפנק את עצמי, באירועים מיוחדים מאד, אני קונה נעליים או תיק ב"פקטורי 54".
אנחנו תמיד נוסעים עם הילדים פעם בשנה לטיול. בחגים היינו במשך שבוע באורלנדו ושבוע בניו-יורק, וזה היה תענוג. אם זה לא משהו כזה, אז אנחנו נוסעים לחופשות קטנות ביוון ובתאילנד. אני גם מפנקת את עצמי, ופעמיים בשנה מצטרפת לבעלי בברלין. בכל מקרה, לא אסע בלי הילדים ליותר מ 3-4 ימים.
איך את מפנקת?
"תמיד נוסעים עם הילדים פעם בשנה לטיול" | צילום:
צילום ביתי
אנחנו כאמור מאד אוהבים מסעדות והולכים הרבה גם עם הילדים. המקום האהוב עלינו הוא "הדסון" ברמת החייל - מסעדה עם בשר טוב, פסטות וארוחות ילדים ומאד 'קידס פרנדלי'. בלי ילדים - נלך לרפאל, טוטו, ובאירועים מיוחדים לכתית. אנחנו גם אוהבים לראות סרטים וסדרות ביחד בבית. אני צופה לבד ב"אישה הטובה" וביחד איתו ב"הומלנד".
איך את נראית כמו שאת נראית?
"אין בעיניי שום שיק בהירואין שיק" | צילום:
דניאל לילה
אין לי שום שאיפות להיות סקיני, ואני לא מנסה לרדת במשקל. אני לא חושבת שיש שיק בהירואין שיק, ומעל גיל 35 הכל נראה יותר טוב ומתוח אם את קצת יותר מלאה. אני דוגלת בתזונה בריאה, אבל חושבת שאפשר לאכול הכל - כולל בשר ומוצרי חלב. אני אוהבת לאכול ונהנית מזה, ואין לי שום רגשי אשם. ובכלל, אני תמיד רעבה. על הקבר שלי יהיה כתוב: מתה לאכול.
לא תראי אותי בחדר כושר, אבל אני עושה יוגה כל יום עם עצמי ומתרוצצת רוב הזמן - עומדת במטבח והולכת המון ברגל. זה המקסימום שאני מוכנה לעשות.
יש לי משטר טיפוח, אבל לא שגרת טיפוח. פעם בשבוע אני שמה מסיכה לשיער. פעם בשבועיים - עושה גבות, ופעם בשלושה שבועות צבע בשיער. אני גם הולכת לאוסטיאופת שמסדר לי את הגב, כי אני עומדת הרבה, עושה מניקור-פדיקור, ופעם בחודשיים גם טיפול פנים. אני אוהבת להיות מטופחת, ואוהבת נשים מטופחות. כשאני רואה אישה מטופחת ומוצלחת, אני ישר רוצה שהיא תהיה חברה שלי.
יש לי ספר קבוע - יוסי מ"מוטי מנחם" ברעננה, וכל שלושה שבועות אני מבקרת אצלו לעשות צבע. אני הולכת אליו כבר 10 שנים. אני שומרת אמונים לאנשי מקצוע ולא מגוונת.
איך את נשברת?
"על הקבר שלי יהיה כתוב: מתה לאכול" | צילום:
צילום ביתי
זה מאד מתיש לג'נגל בין ילדים, עבודה, חברויות וזוגיות, ואני לא מנסה לצייר תמונה ורודה. אבל אני אוהבת את מה שאני עושה ומעריכה את החיים שלי. יש בהחלט ימים שבהם בעלי לא בארץ, הילדים משגעים אותי ואני קצת עייפה ובא לי שיחזור, ויהיה פה עכשיו כדי לעזור ולתת לי יד. אבל אז אני נושמת עמוק ומזכירה לעצמי שיש לי חיים יפים, ושאני צריכה להגיד תודה. לפעמים אני אומרת להם: אבא בחו"ל, תקלו עליי. הם לא תמיד מתחשבים, אבל לפעמים כן. בימים כאלה, אחרי שהילדים הולכים לישון, אני מכינה לי כוס קפה עם תה ירוק, מדפדפת במגזין, ונרגעת, ומחזירה לעצמי את הכיף שלי.
אני מתנדבת בעמותת "פרס לחיים", עמותה שמגייסת כספים למציאת תרופה למחלת ה-ALS , שבה חלה אבא שלי לפני 4 שנים. הפעילות בעמותה יוצקת הרבה תוכן, עניין ומשמעות לחיי.
יש לי גם ריטואל קבוע שבו, אחרי שהילדים הולכים לישון, אני עוברת בחדרים שלהם ומסתכלת עליהם שוכבים במיטה, שבעים ונקיים, עם חמימות של תנור וריח של אמבטיה, וזה מציף אותי אושר. אני אומרת לעצמי, איזה כיף לי, רק שיישאר ככה, ומזכירה לעצמי שזה לא חוכמה רק לבקש, ושצריך גם להגיד תודה.
