איך את מספיקה?
אני מתעוררת ב-6:30 בבוקר כדי להכין כריכים וארוחת בוקר לבנות. אני תמיד גם מעמידה סיר בישול לארוחת הצהריים. בין 3-4 פעמים בשבוע אני עושה כושר בבוקר. ב-8:30 אני כבר בחזרה בבית, מתקלחת ויושבת על הקפה. בשעה 9:30 בערך אני מגיעה למשרד, שנמצא 20 דקות מהבית שלי.
הימים שלי מחולקים ומגוונים, כך שאין לי ממש שגרה ידועה מראש. יש ימים שבהם אני מסתובבת בין הסניפים והקבוצות, ואז אני מגיעה הביתה מאוחר מאד. בימים שאין לי קבוצות ואני בעיקר במשרד - אני מגיעה הביתה בין 18:00-19:00, ומספיקה לארוחת ערב. מה שבטוח שביום חמישי, שהוא יום של פגישות צוות, אני תמיד מגיעה הביתה מוקדם יחסית. בכל יום ראשון, אני מנחה שלוש קבוצות, ולא מוותרת על הכסא הזה כי זה מחזיק אותי מחוברת ללקוחות, ומזכיר לי עד כמה העבודה הזו לא פשוטה.
אחת המטלות הגדולות שבעלי לקח על עצמו זה להגיע הביתה בשעות הצהריים ולהיות עם הבנות. לפעמים אני גם מצליחה לבוא לאכול איתם צהריים ולחזור לעבודה. כמובן ששישי-שבת מוקדש למשפחה. אני עושה את המקסימום לתת להן מה שהן צריכות, ואת הזמן שנותר לי אני מעניקה להן ולא לשום דבר אחר.
כשאני מגיעה הביתה, אני משתדלת שלא להכניס את העבודה יחד איתי למרות שהכול היום מאד זמין וזה מאד מפתה לעשות עוד משהו. כמובן שיש רצוי ומצוי, ואני כן מוצאת את עצמי בבית – עושה דברים שחייבים להיעשות בעבודה. למזלי, אני אדם שלא זקוק לשעות שינה רבות, והולכת לישון לא לפני אחת בלילה. מה שמאפשר לי להעביר את שעות הערב בשיחות שקטות עם בעלי. יש להניח שעל הקבר שלי יהיה כתוב כנראה: 'מתה מעייפות'.
לעוד כתבות בערוץ הנשים:
>> לכל המדורים של איך את עושה את זה
>> נדלקה על בחור וירדה 41 קילו
>> האם קים קרדשיאן היא בעלת הגוף המושלם בעולם?
איך את מפרגנת לעצמך?
אני מאד אוהבת לרכוב על סוסים ולצלול. אני רוכבת מגיל 14. יש בזה משהו מאד כיף ואצילי. את הצלילה גיליתי בשנה האחרונה כשחברה טובה קנתה לי במתנה קורס. אני נוסעת לפעמים מוקדם בבוקר בשבת למושב שבי ציון לצלול ולהתנתק. אני מתחברת לשקט וללבד, ואוהבת שאפשר לשמוע את הנשימות שלך. ביומיום אני מאד בשליטה וכאן אין ברירה אלא לשחרר כי אתה נמצא במים ומרחף. זו אחת החוויות המדהימות ביותר.
איך את מפנקת?
בכל חמישי בערב אני ובעלי יוצאים לבר קבוע עם קבוצת חברים קרובה. התחביב שלי הוא לארח ואני מאד אוהבת את המטבח. בשישי בערב אנחנו מארחים את ההורים שלי, ואחותי, וכל המשפחה. לחופשות אנחנו בדרך כלל נוסעים יחד עם הבנות. אם אנחנו נוסעים לבד נעדיף לנסוע ביום חמישי ולחזור בשישי כדי להיות איתן בסוף השבוע. אנחנו מאד אוהבים את מלון ווסט בתל אביב, לפקוח עיניים מול הים ולהתפנק שם. אנחנו גם אוהבים מוזיקה והופעות.
איך את נראית כמו שאת נראית?
לגבי סגנון הלבוש שלי - בשנה האחרונה התחלתי ללבוש שמלות, מה שלא לבשתי בחיים, אבל אני בעיקר מסתובבת עם ג'ינסים, גופיות ומעל ג'קטים. מותגים לא עושים לי את זה ואני לא מבינה גדולה.
הבנות שלי הן אלה שעוזרות לי לשמור על שגרת הטיפוח. יכולה לבוא אליי אחת מהן ולהגיד לי: 'אמא, את חייבת ללכת לטיפול פנים'. אני מאלה שמעולם לא קובעות מראש. אני מתקשרת ושואלת אם אני יכולה לבוא תוך רבע שעה, אבל יש שני מוצרים שאני לא מתפשרת עליהם - סבון פנים וקרם הגנה של חברה מאד טובה שלי. גם את האיפור שולחת לי חברה טובה הביתה. יש לי גם ספר שמגיע אליי הביתה לעשות פנים, ופעם בכמה חודשים, כשאני מבחינה שהשיער שלי "עצוב", אני מתקשרת לספר לשאול אם הוא יכול לקבל אותי. אם לא, זה יחכה עוד חודשיים עד שהוא יהיה שוב במצב כזה.
אני תמיד אומרת שאני אוכלת הכל, חוץ מקליפות של ביצים וחרצנים של זיתים. ההבדל הוא בכמויות האוכל שאני צורכת. אחד הפחדים הגדולים שלי זה להיות רעבה, ואני תמיד דואגת לקופסה עם סנדוויצ'ים כשאני בנסיעות. במשרד שלנו יש הכל, ממש כמו בית. אנחנו עושים קניות ומכינים שם ארוחות צהריים.
איך את נשברת?
למדתי איך ללכת בין הטיפות, ולדאוג להכל. אני מוקפת בצוות שהוא מאד מחבק ושומר, ועושה את העבודה בצורה הכי טובה, כך שאני לא צריכה להתעסק בדברים שמעייפים אותי. אני מאמינה שלכל דבר יש פיתרון ותשובה. כשיש משבר במשרד אני אומרת להם לנתק את השיחות, ואנחנו שמים מוזיקה בפול ווליום, ומחזירים את האנרגיה שאבדה. כשאני צריכה להתנתק אני יכולה להירגע גם עם ספר או סרט טוב.
כמובן שאחד הדברים הקשים ביותר אלה נקיפות המצפון. הייתי רוצה להיות יותר עם הבנות ולהשקיע יותר, וכשנמצאים בעשייה כזו זה תמיד בא על חשבון משהו. אבל אחרי 13 שנים כאלה לומדים לחיות עם זה. אם לא הייתי שלמה עם מה שאני עושה, אני חושבת שלא הייתי יכולה להמשיך עם זה. לומדים לנהל את הזמן נכון, ולשלב גם פאן, וליהנות מזה.
אני משתפת את הבנות בעבודה ובכל מה שקורה לי. אנחנו מתכתבות המון ומדברות בטלפון הרבה, והן חוות איתי את כל העשייה שלי. באתי פעם אחת הביתה ומצאתי מכתב שהבת שלי השאירה לי באייפד, מכתב עם המון אהבה וחום והערצה. ופעם אחת בתי אמרה לי: 'אמא, גם כשאת לא כאן, אנחנו מרגישות שאת כאן. בשיחת טלפון אחת את תמיד נותנת תשובה לכל דבר', אז כנראה שמשהו אני עושה בסדר".